|
|
עמוד:31
משבר הפרוליטאריון [ א ] הקדמה : האם זכאי משכיל הדי 1 ט ממוצע לדון בשאלות כלכלה מדינית ? הדי 1 ט 1 ת ממוצעים — אלה הם תשעים ותשעה למאה בחוגי האינטליגנציה ; בין שמדובר בכלכלה מדינית , במוסיקה ובין בשאלת המזרח הרחוק , תשעים ותשעה למאה מאתנו יתגלו תמיד כהדיוטות . ודאי , כולנו , בימי בחרותנו , קראנו מה שמן הראוי לקרוא , או באוניברסיטה עסקנו בסוגיות , שמן המידה לעסוק בהן ; גם כעת , ככל האפשר , אנו "עוקבים , " הולכים להרצאות פומביות , מעיינים במאמרים מתאימים בכתבי עת בעלי משקל , לפעמים אף גוזרים אותם מתוכם . אבל כעבור שבוע כל הפרטים , בייחוד המספרים , נשכחים ; הקטעים שגזרנו לנו נסתרו מן העין בפינה חבויה ; חשקה נפשך להביע דעה — אינך אלא הדיוט . ומכאן השאלה 1 האם מותר להדיוט להביע דעה ? לי r > nn נראה היה , שאכן מותר . על כך , בעצם , בנוי כל המושג "דימו קראטיה" ו השאלות המורכבות ביותר נחרצות בהצבעת עם , כלומר , על ידי הדיוטות . לא יהא בכך משום זלזול בכבודם של בתי הנבחרים אם נאמר , שגם בהם מתנהלים הדברים באורח דומה : התקציב נשלח לשם מלשכת האוצר , ובלשכה ערכו אותו , כמובן , מומחים ממש ; אבל , בשעת הדיון עליו בבית , עולים על הבמה כלל וכלל לא רק מומחים בלבד , ובהצבעה משתתפים ברוב עצום הדיוטות , כלומר , חברי מורשון ממוצעים . עם כל זה התקציבים פועלים , קובעים את משק המדינה , ובימים כתיקנם אין המדינות פושטות רגל ; ובכן , ההדיוטות , ככלות הכול , לא כל כך בסכלות מחליטים בכל דבר . אם ההדיוט מותר לו אפילו להיות בעל דעה מכרעת , הרי אין טעם לאסור עליו להביע דעה , כלומר , להשתמש בזכות דעה מייעצת גרידא . אפשר , שורש האמת , לו חשפנוהו במלואו ; היתד . לה לאמת באוזנינו צליל עוד יותר חצוף : בדרך כלל דעתו של הדיוט , ודוקא בשאלות הציבוריות העמוקות ביותר , עולה מאוד בחשיבותה על דעתו של מומחה . מפי בני אדם מנוסים
|
|