|
|
עמוד:161
הקץ לדאלוי ... היום שוב אין העולם צעיר 1 הוא הזקין . אין אני אומר זאת מחמת הכרונולוגיה שלי עצמי , ואף לא מחמת הכרונולוגיה של עמיתי הכותבים בעתונים , והם , לעתים קרובות , בני דורי : לא , בכלל אין זה עולם צעיר , כיון שהצעיר בצעירים כבר חווה לעת הזאת נסיונות רבים ( לרוב מרים ) פי עשרה מאלה של הזקן בסבים שלנו כשאנו היינו צעירים . לפיכך אפשר היה לצפו ת מהפובליציסטים של היום שלא יסתפקו סתם באמירת ה"דאלוי . " ואולם האסון הוא שרבים מהם נשארו נאמנים לסגנון הנאיבי של אותה ספרות כרוזים . רבים הם אלה , אשר בשעה שהחיים מעמידים אותם פנים אל פנים מול בעיה קשה , מסובכת , נתונה מחשבתם הראשונה ( ולמרבה הצער אף מחשבתם האחרונה ) להקלת התפקיד הפובליציסטי על עצמם תוך ניצול האקו רד הפופולארי . תפקידו של הפובליציסט הוא קודם כל לחשוב . למול שאלה מסובכת — עליו קודם כל לפרקה לחלקיה . כמה מחלקיה לא יערבו לחיכו , אך עליו להתבונן גם בהם באובייקטיביות ובתשומת לב ; גם למענם עליו לחפש מוצא & כלי וק 1 נסטרוקטיבי . אולם "רבים" אלה , שבהם אני מדבר , אינם עושים זאת . תגובתם היחידה לגבי החלקים הבלתי נעימים של הבעיה הסבוכה מתבטאת במלה אחת : "דאלוי . " הלאה האנשים , המרשים לעצמם להזכיר כי קיימות בעיות בלתי נעימות כאלה . "פוי , " בוז וחרפה לאלה , שיש להם "חוצפה" לטעון , כי לרגלי חלק ידוע של הציבור היהודי , בדרך שהוא הולך בה כעת , רובצת תהום עמוקה ואפלה , וכדי להימנע ממנה יש לשנות את הדרך . בדברי אלה אני מתכוון ליחסו של סוג IHT של מנהיגים יהודים בארצות שב"תחום מרכז מזרח" אירופה , לשאלת ההגירה . לא זו בלבד שאין זה יחס 1 "דאלוי" משמעה ברוסית "הלאה , " "בוז . " במאמרו זד , מוקיע ז'בוטינסקי את הפובליציסטים היהודים , שבמקום להזהיר מפני הסכנות הנוראות האורבות לעם מסתפקים בגינוי האנטישמיות בקריאת "בוז — . " העורך
|
|