|
|
עמוד:144
אבל תמהני מה אתה חושב על כך . אני תומך בכל אות ואות . אצלי זוהי מסקנה של הרהורי חמש שנים ויותר . אין צורך שאסביר לד כי עודני דוגל בחופש הדעה וכר' ואינני רואה קדושה בפולחן . העניין הוא עמוק יותר . " השרשת קדשי התורה בחיי האומה " ... כל אחד יסכים כי יש ב"תורה" עקרונות "קדושים" באמת , ודבר קדוש באמת כדאי גם ל"השריש" ; אבל מצד אחר דווקא הקדשים האלה הם ענייני מוסר , בד & יתמוך גם אתיאיסט בתור אתיאיסט , ואז למה להשריש אותם תחת תווית של דת " > . לפי דעתי , פ ה הוא עיקר הוויכוח . אפשר ואפשר לכ 1 נן שיטה מוסרית נשגבה בלי כל קשר עם השכינה י כך עשיתי גם בכל ימי חיי . ועתה בטוחני כי נכון יותר להתייחס לעיקרי מוסר כאילו הם קשורים בתעלומה על אנושית . לא רק מפני ה"נימוס" — שהלוא התנ"ר הוא באמת מקורם הראשון , ולמה נסתיר את העובדה ; למה מותר להכריז עקרונות ציוניים בשם "הרצל" ( אם כי אפשר לבסס אותם בלי הרצל ; ודעותיו של הרצל מלאות הבלים לא פחות ממשלי שלמה ) י ולמה רק את ה"תורה" נתבייש לצטט ! הלוא אין זה אלא סנוביות ממין ידוע , להירתע ממשהו הקשור ב"ז'ארגון" ובבגדים פלבאיים וכוי , אבל אצלי לא רק זה מכריע , לא רק המרד נגד ה"רתיעה" והרצון להחזיר את התנ"ר ואת אלוהים הכל יכול אל החברה המהוגנת . אני מרחיק לכת גם הלאה מזה : הפאתוס הדתי כשהוא לעצמו נחוץ לנו . אינני בטוח כי נצליח להחיותו בנשמות , — אולי כבר איננו אלא "תכונה מלידה" הניתנת רק למעטים , כגון המוסיקאליות . אבל לו אפשר היה לברוא דור שכולו מאמין , הייתי שמח . אין ספק שתהיינה לנו צרות עם השותפים החרדים , אבל אינני מגזים בהיקף ה"צרות . " ובטוחני שאוכל להגביל את קנאות היסוד הזה בגדרים מתאימים . אבל תמהני מה אתה חושב . [ 1935 ]
|
|