|
|
עמוד:141
האבו השואבת שבאמונה יש עוד דלת שלפניה אני נעצר , ולא לצורך נקישה בלבד : יש לי גם טענה . זוהי דלתה של היהדות המסורתית . אין הטענה קשורה בשום גורמים אישיים . עם עסקניהם אין לי כל עבר משותף , עם רובם לא נפגשתי מעולם . גם להבא איני יודע — אף על פי שאני מרגיש שמצויים אצלם מאגנטים עצומים , המושכים אליהם אטו מים נסתרים בנשמתי , אטומים שאינם מיכרים לי עצמי — אם כבר הכין הגורל מעין גג , שתחתיו עשויים הם להרגיש בנוח למדי וכבתוך ביתם בחברת אינטלקט מסוג שלי ושל כמוני . אווירת החינוך שקיבלתי ברוסיה הישנה ואחר כך באיטליה הישנה , היתה חדורה תפיסת עולם ראציונאליסטית ; לבסוף באתי לכלל הכרה , כמעט בבלי דעת , שאץ לאל ידו של הראציונאליזם לגלות לי את האמת היחידה , שראוי לדעתה , — מאין באתי ולאן אני הולך , ומה פירושו של הרעב בנשמתי . — ואולם כך נשאר הדבר , חלל ריק במוח ובמצב של תיק"ו , מאוחר מדי בשבילי ובשביל דורי למלאותו תוכן ; אבל בד בבד עם תודעה זו של חוסר שלימות עצמית נשארה בלב האמונה , שהמשכיל של העתיד היהודי , — עילית העסקנים של עם המדינה בשנת — , 1960 יהא מלא רוח האדמונית , קשור שוב באותו קשר אלחוטי לדופק תחום הסוד שכבר חתום בפנינו . אז התחלתי לחוש אותו "מאגנט , " והתחלתי להתבונן באותם האנשים שגם בימי חלדי לא ניתקו את הקשר האלחוטי ; תחילה הבנתי פחות מכפי שאני מבין כעת . תחילה חרה לי שאנשים שיש לאל ידם לגעת בשכינה , יתעסקו באותו זמן בעניינים פעוטים , גשמיים , אנתרופומורפיסטיים , כגון פולחן . אבל אז באה העת , שנתגלתה לי תגלית גדולה — שאולי שלושה רבעים של תרבות אמיתית מורכבים מפולחן וטקס . צדק וחירות מדינית נחתכים לשבט או לחסד בדרך הדיון המשפטי והנוהל הפארלמנטארי , וחזקה על כל הדו קיום של קיבוצים חברתיים שהיו שוקעים בפראות אילולא החזיק אותנו ברסן ברזל טקס בראשית של נימוסים ומנהגים . לאחר "תגלית" זו נתחוור לי באיזה עושר של עקשנות קדושה צריך מיעוט להתברך , כדי לשמר בתוכו
|
|