|
|
עמוד:108
שאלה אחרת היא , אם ימצאו הערבים , שכל זה הוא יסוד מספיק לשדלם להישאר בארץ עברית . אבל אם לא ירצו להישאר , יסרב המחבר לראות טראגדיה או אסון בנכונותם להגר . הוועדה המלכותית לארץ ישראל לא נרתעה מפני הצעה שכזאת . אומץ רוח הוא "מחלה" מידבקת . מכיון שיש לנו סמכות מוסרית גדולה זו לחזות מתוך שקט נפשי אפשרות יציאתם של 350 , 000 ערבים מפינה אחת של ארץ ישראל , הרי אין אנו צריכים להיבהל מפני אפשרות יציאתם של . 900 , 000 המחבר , כפי שכבר אמר , אינו יכול לראות שום הכרח ביציאה זו . מהרבה בחינות לא יהא זה אפילו רצוי , אבל אם יתברר , שהערבים יעדיפו להגר , הרי מותר לדון באפשרות זו בלי העמדת פנים של דאגה . מאז , 1923 כאשר הועברו תוך חודשים אחדים לפחות 700 , 000 יוונים למאקדוניה , ו 350 , 000 תורכים לתראקיה ולאנאטוליה , נעשה רעיון הגירות כאלה ידוע וכמעט פופולארי . היטלר , יהיה איש זה מתועב כאשר יהיה , הוסיף בזמן האחרון להוציא מוניטין בעולם לרעיון הזה . מובן , שמבקריו שוללים בכל תוקף את מדיניותו המתבטאת בהעברתם של הגרמנים מטרנטינו ומן הארצות הבאלטיות וביישובם בשדות ובבתים שנגזלו מן הפולנים r אבל לא העברת הגרמנים מעוררת , לאמיתו של דבר , ביקורת , אלא גזילת הפולנים . אי אפשר להימנע מן הרושם , שאילו נגעה העברת אוכלוסים זו רק לגרמנים מצד אחד ולאיטלקים ולתושבי הארצות הבאלטיות מצד אחר , הרי תוצאותיו של מיבצע זה לא היו גרועות כל כך מבחינתם של שני הצדדים . כאשר מר רוזוולט צופה מראש מציאותם של 20 מיליון פליטים בכוח לאחר המלחמה , אין כל ספק בדבר שהוא חושב , כי מצבם של כל המיעוטים בהרבה ארצות יהיה ללא תקנה , כך שיהא צורך למצוא איזה שהוא פתרון ראדיקאלי . גרגשיה , הנמצאת , כידוע לנו , בין אמוריה וחתיה , והמאוכלסת על ידי תערובת של שני הגזעים , יש לה רוב של אמורים , ומשום כך הוחלט בשנת 1918 לספח אותה לאמוריה . והתוצאה ? יש בה באמוריה היום מיעוט של 300 , 000 חתים , ואלה גורמים צרות . שמא ניטיב לעשות אם נספח את המחוז לחתיה ? אבל במקרה כזה יהיה לה לחתיה מיעוט של 500 , 000 אמורים , ולכד תהיה אותה התוצאה . אפשר , ששלטון הרוב אינה תרופה מושלמת , אפילו במה שנוגע למפלגות , אבל במקרה של לאומים , פשוט אין תרופה זו משפיעה אלא בתור סם מרגיז י והברירה — שלטון המיעוט — היא גרועה עוד יותר . תרופה ראדיקאלית אמיתית אחת
|
|