|
|
עמוד:81
יושבים שניים או יותר גזעים בעלי כושר תרבותי , והיא מתנהלת באורח פארלמנטארי , מן ההכרח שבסופו של דבר יטביע הר 1 ב את חותם צביונו הלאומי על כל חיי המדינה , חרף כל החוקים הקובעים שיווי זכויות דו לאומי או חמש לאומי ; וככל שיגדל הרוב כן יתעצם חותמו . אם שווים שני העמים במספרי אוכלוסיהם — אין רוב , ואולם אם עם אחד מהווה שני שלישים של האוכלוסיה , יהא רישום חותמו חזק כפליים ; ואם הרוב הוא רוב של תשעים אחוז , תיראה המדינה כאילו בכלל אין בה לאום אחר , והתייר יצטרך להתבונן היטב כדי לגלות שמצויים שם גם בתי ספר של המיעוט ושאר הסדרים דו לאומיים . מובן שאיני אומר כי בכל מקרה אפשר לבטא את ההבדל בדייקנות מאתימאטית : לאומי כדי שני שלישים , כדי תשע עשיריות וכן הלאה . בכלל לא מדובר בסטאטיסטיקה מדוייקת , אך החוק ברור : מדינה בעלת רוב ערבי גדול תהיה מדינה לאומית ערבית , וככל שילכו הערבים ויתקדמו כן ילד ויגבר הצביון הערבי של כל המדינה ( וזהו מה שהערבים רוצים . ( ומדינה בעלת רוב יהודי גדול תהיה מדינה לאומית יהודית ( וזהו מה שאין הערבים רוצים . ( לכד איו שום תקנה בכל חוקה דו לאומית שהיא . מעשה ילדות הוא לטפח בלבך אשליה על נסים הטמונים במלה "דו לאומי . " מדינה דו לאומית היא אחת הדוגמאות לדפוסי מדינה הקרויה במדע המדינה "מדינת לאומים , " ותורתה של מדינת הלאומים איננה , ברוך השם , שטח הפקר שב 1 רשאי כל בטלן ב"רומאנישס קפה" לחדש או להציע השלמות . יש לה לתורה זו הוגי דעות , EPSHT והמעולה שבהם שמו רודו לף שפרינגר ( קארל רנר . ( לפי תורה זו — וכן לפי השכל הישר והפשוט — לא ניתן לתחום את וכל חיי המדינה בגבולות "לאומיים . " רק ענייני תרבות בעלי אופי רוחני טהור , כגון הוויית בית הספר , אפשר להפקיע מתחום סמכותו של פארלמנט המדינה ולמסרם לידי מינהל עצמי של הלאומים ; ואפשר גם למסור בחלקם עניינים שניים במעלה , כגון ענייני בתי חולים או קופות חולים — ענייני צדקה , בפשטות . אלה אינם דברים של מה בכך כלל ועיקר , ואולם רחוקים הם מהיות כ ל חיי המדינה , ואפילו לא העניינים החשובים שבחיי המדינה . העניינים החשובים באמת , התחיקה בענייני כלכלה וחברה , מלחמה וצבא וצי ותעריפי מכס וביטוח ועליה וכיוצא באלו עד הסוף , או בלי סוף — כל אלה מן ההכרח שיישארו אפילו במדינת לאומים בידי פארלמנט המדינה המשותף ובידי ממשלת המדינה המשותפת . ובפארלמנט המדינה — יהא הייצוג בו הוגן כאשר יהיה , — הרי בכל זאת נשארים הרוב בגדר רוב , וה"חותם" — חותם הרוב .
|
|