|
|
עמוד:74
אף הם עם סוג אנשים המתגעגעים על עמוד האש הגדול , לא , חלילה , במובן היהודי : מן הבחינה היהודית שייכים הם לסוג העבדים , סופגי מלקות ובולעי רוק , אבל זהו עניין אחר . גם אצל מומרים יתכן אותו הבדל . יש ש"השתמדו" חלף אסימונים ויש ש"השתמדו" חלף כתר , כדוגמת המלך הצרפתי אנרי הרביעי . כאשר נעשה יהודי לקומוניסט , הרי , לפחות , אין דרכו למכור עצמו חלף אסימונים — הוא יוצא ל"שמד" תמורת אשליה של תבערת עולם . וכשיהודי , בייחוד יהודי צעיר , בא אלינו , הריהו מתייצב נגד כל העולם ואומר : "או שיש משפט צדק בשבילי , או שלא יהיה צדק לאיש . במקום בו אני מלך , ככל המלכים האחרים , שם שרויה קידמה ? במקום בו נועלים את הדלת בפני , — שם מוטב שתעלו כולכם באש , ואני עוד אסייע בדבר . בלעדי אין גן עדן . בראשית ברא אלוהים את תביעתי . " דבר זה — או שימצא חן בעיני הבריות או שלא ימצא דון , אך זוהי עמדה שלמענה ראוי להוסיף ולהתקיים , לסבול למענה ולהילחם עליה . הרביזיוניזם והקומוניזם הם היום שני המתחרים היחידים בשדה הקרב על נפש הנוער היהודי — אני מדגיש — על הנפש . בשדות הקרב האחרים מתנהלת המערכה על הכרסות היהודיים , ובכלל אין שם נוער , הואיל ואין די בהיות אדם בלתי מבוגר כדי שייקרא צעיר . לא איכפת לי כלל , מי יזכה בכרסות . אחת היא לי . כי הכרסות נגררות ואילו הנשמות מוליכות , ואת הנשמות נגזול אנחנו , וזהו הקדיש שלי ביום השנה השלישי למותו של יעקב דה האז . [ 1940 ]
|
|