|
|
עמוד:61
החיים ^ מים אותו לאל — וזאת בעזרתו של הפועל הערבי עצמו . ואילו מצד אחר , לו גם קיבל הערבי 35 גרוש ליום , כי אז , על אף זאת , היו נשארים צרכיו כפי שהם היום : הואיל ועליה ברמת הצרכים מותנית בזמן ובהתפתחות תרבותית איטית . והתוצאה היתה שהפועלים הערביים היו צוברים חסכונות ניכרים , בעוד שהפועלים היהודים היו נאלצים להוציא את כל שכרם על מחייתם — כהיום . ספק גדול הוא , אם היתה צומחת טובה מכך בשביל כלכלתנו הלאומית ; על כל פנים , מלחמת יהודים למען סיכוי כזה — יש בה דמיון מה למדיניות של התאבדות ... ואולם , יהא אשר יהיה , כל התכנית להעלות את הפלאח הערבי לרמתו של בךאירופה פשוט על ידי צו של הנציב העליון היא לעת עתה דמיונית ; והפתרון הממשי rrrn במקרה הנזכר לעיל הוא בכיוון הפחתת שכרו של הפועל היהודי ( מה שקרה בפועל בזמן המשבר . ( צעד כזה מצער צער רב , אך הוא מצער הרבה פחות מחלופתו , דהיינו — חורבן המפעלים היהודיים תחת לחץ ההתחרות הזולה : קץ לבית החרושת , קץ לפועל העברי וקץ לעליה היהודית . מטבע הדברים , כאן יהא צורך להיעזר בעם ישראל ובקרנותיו . זה מכבר תובעת התכנית הרביזיוניסטית שהקרנות הציוניות תחדלנה לחלק סובסידיות ומציעה להיזקק במקום זה לאותה צורת פעילות , שאותה הגדיר הרצל במושג המפורסם "ליצור תנאי ם . " יש לבנות שיכונים זולים באמצעים לאומיים , תוך שיתוף מוסדות אחרים , שיש לאל DT להוזיל את הוצאות המחיה של הפועל — ובעת ובעונה אחת להוזיל גם את הוצאות הייצור העברי : שתי המטרות "קדושות" במידה שווה מנקודת מבט ציונית . ואולם העיקר הוא העיקרון , שכל השינויים האלה יתהוללו באמצעות בוררות , ולעולם לא באמצעות שתי הדרכים הכרוכות במלחמת מעמדות — דהיינו , באמצעות שביתה מצד אחד והשבתה מצד אחר . ואל לה לבוררות להיות עניין להסכם פרטי בין הפועל לנותן העבודה : אם שני הצדדים רוצים בכד בוחרים הם בבורר , אין הם רוצים בכך , הרי גורם הדבר למלחמת מעמדות . לפי תפיסתנו בוררות היא "בוררות לאומית . " מן ההכרח שיהא מוסד קבע , נבחר על ידי המוסדות העליונים של עם ישראל — אולי על ידי אסיפת הנבחרים ואולי על ידי כל התנועה הציונית , ואולי על ידי שתיהן כאחת . יש להכריז על פנייה לבוררות הלאומית כחובה , ועל כל צורות מלחמת המעמדות — כבגידה לאומית ; ויש לנקוט את כל האמצעים של לחץ ציבורי , לרבות , אפילו , האמצעי החמור שבהם — חרם כלכלי , נגד אלה שיתכחשו לבוררות או יסרבו לקבל את הכרעתה , בין שיהיה זה נותן העבודה המשבית ובין הפועל השובת .
|
|