|
|
עמוד:47
יכול אף הוא להיות עניין חשוב , ופעמים יש לאל ידו לגרום להפיכה ; אך הרי כאן איננו מדברים על נושא זה . כאן דנים אנו בשאלה , אם עדיין קיימת באמת בקרב מעמד הפועלים אותה "פסיכולוגיה מעמדית" ישנה , שהיתה לפנים לא ביטוי של "טמפראמנט , " אלא השתקפות של דיכוי אמיתי , של ניצול ממשי , מוצץ דם , של שנאה אמיתית נגד המשטר החברתי העושה הכל לטובת הזולת ולא כלום למעני ? הדבר נראה בבחינת הושענא חבוטה למחצה . ה"משטר" כבר משרת דווקא אותם לא פחות מאשר את שאר המעמדות ואפשר אף יותר . ואף אופיו הפוליטי של "רעיון המעמדות" נשתנה שינוי ניכר ביטי נעורינו הנאיביים — אף על פי שדווקא אז היו נוהגים בכל אסיפה סוציאליסטית להכביר קללות על ה"בורגנות" ולאיים כי עוד מעט קט ותתחולל הפיכה — כי בכל זאת האמנו , שתנועת המעמדות הפרוליטארית היא תנועה לשחרור כללי ; האמנו שהיא מביאה עמה כל מיני חירויות וכל מיני סגולות דמוקרטיה : חירות המצפון והדיבור , האסיפה והאיגוד , שוויון כל בני אדם בפני החוק , התגלמות כל הטוב בעולם . היום כבר נחבטה "הושענא" זו היטב היטב , לחלוטין ולא , חלילה , למחצה . שיטת המשטרה החשאית , הריגול ועבודת הפרך , שעליה מתקיימת ברית המועצות , הרי בכל זאת איננה עניין שבמקרה , לא עניין של "טמפראמנט . " הרי לא םטאלין ולא לנין ואפילו לא דז'רז'ינסקי אינם חיות פרא , ש"נעים" להם לענות בני אדם בלא תכלית . הם שייכים כולם לטיפוס הידוע של האינטליגנטים הרוסים או המתבוללים הרוסים , שבלבם פנימה הם שונאים את האינקוויזיציה בדיוק כמוכם וכמוני . ואולם האינקוויזיציה היא צורך בלתי נמנע : כל מי שרוצה להביא לשלטון המעמד מן ההכרח שייזקק לשיטת התליינות הישנה , אף על פי שהוא עצמו יכול להיות מלאך . כל מעמד אינו אלא מיעוט , לרבות הפרוליטאריון ( בברית המועצות הוא מיעוט זעיר בתכלית — בשנת 1927 מנה מספרו עשרה מיליון , לעומת 72 מיליון המועסקים העצמאיים ; היום אין מספרו רב בהרבה מזה , שהרי את האיכרים הגזולים בכל זאת לא ניתן למנות עם הפרוליטאריוץ האמיתי . ( כדי שיוכל המיעוט לא רק "לשלוט" באופן פוליטי , אלא גם לדכא את הרוב מבחינה כלכלית , מוכרח השלטון להיות ממשל עריץ , אחרת ימגרוהו . האופי הפוליטי של האידיאולוגיה המעמדית הוא כיום ריאקציוני בגלוי , אובייקטיבי , בלתי נמנע ונחרץ . אין הוא יכול להתיר חופש מחשבה או דיבור או התאגדות ; אין הוא יכול להתיר שוויון בפני החוק , ופחות מכל יכול הוא להתיר שוויון זכויות פוליטי . כל אותן התופעות , שנהגו לכנותן ברוסיה שלפני המלחמה בשם "המאה השחורה , " נתגלמו באורח אובייקטיבי באידיאולוגיה המעמדית , בהבדל אחד — במקום לדכא לאומים אחרים
|
|