|
|
עמוד:43
מאשר שלושה רבעים של כוח המכונות שנצטבר כבר לעת הזאת ומונח במפעלי התעשיה בעולם . ואם נצביע על ארץ כמו ארצות הברית — הרי בה מצויים לפחות חמישה מיגזרי תעשיה גדולים ( מיכרות פחם , בארות נפט , מפעלי פלדה וברזל , תעשיית המכוניות ותעשיית הנעליים , ( שיש לאל ידם לייצר תוספת של 35 אחוז מוצרים לעומת מאכסימום התפוקה שיוצרה על ידיהם עד כה . כך הוא המצב כבר היום , ומה יהיה מחר 1 ומה יהיו פני הדברים כעבור 25 שנה ? שווי זוג הנעליים שינעלו נכדינו יהא מיוצג , אולי , כדי חמישה אחוזים ( או אחוז אחד ) על ידי עבודת שרירים , כלומר , ה"פרוליטאריון , " לעומת — 95 אם לא אף 99 אחוז — "רוח ומוח , " גולם ושיטה . לעת עתה מורגש הדבר הזה בחיים רק בחלקו , אך זוהי הנטיה האובייק טיבית של התפתחות המשק . מכד , שעקב הנטיה של ההתפתחות הכלכלית נדחק החוצה פועל השרירים , וככל שחולף הזמן , כן הוא נעשה פחות חשוב לגבי הייצור , — אין להסיק , חלילה , שככל שיחלוף הזמן כן יגיעו הפועלים אל סף הרעב . ממשבר הפרוליטאריון נובע רק הצורך לבדוק מחדש את יחסנו ל"פסיכולוגיה המעמדית" ול"מלחמת המעמדות" — לשני מושגים אלה , הקוסמים כעת לרבים בקרב הנוער היהודי . אסור לה לחברה להרשות מצב , שבו יגיע פועל השרירים אל סף הרעב , בשל העובדה שמיום ליום הוא הולך ונעשה למיותר — על פי תחזית ההתפתחות ; אסור לה לחברה להרשות זאת אפילו בגדר תחזית . חברה , שהיתר . מרשה התהוותו של מצב כזה , מן הראוי היה לרמסה , ובלי ספק אמנם ימוטטוד . על ידי מרד המונים , שבו ישתתפו הן הפועלים הרעבים והן כלל האנשים ההגונים . בכל חברה יש "רמת מחיה , " כלומר , אותה רמה ממוצעת בתחום המזון , הביגוד , הדירה והחינוך , ההולמת את השלב הנתון של התפתחותה , ונותנת לאדם ולמשפחתי את האפשרות לחיות "כבן אדם . " ומחובתה של המדינה להבטיח לכל פרט "רמה" ז , 1 בין שהוא צריך לעבוד ( כדי לייצר כל מה שהחברה זקוקה ל ( 1 שמונה שעות ליום או שבע או שלוש . כאשר מתוך מיליון פועלים רבע הם מובטלים , משמע הדבר , שאפשר להעסיק את כל המיליון , אם רק יסכימו להניח לכל פועל לעבוד רק שש שעות במקום שמונה , כפי שהיה קודם לכן , ובתוך כך לשלם לכל אחד מהם את שכרו תמורת שש השעות כשכר שקיבל קודם לכן תמורת שמונה שעות . על כך יש להילחם עד שתקבע זאת המדינה בגדר תקנה מחייבת על פי
|
|