|
|
עמוד:28
פרי כשרון הפרט , תחרות בכל שטח — אלה הם גילויי "מלח" החיים ובלעדיהם אין החיים ראויים שנחיה אותם . יש להתנגד לתחרות רק כל ע 1 ד אורבת הסכנה לאלה שידם על התחתונה שדינם למות ברעב : משתסולק סכנת הרעב , ניטל מן התחרות כל יסוד של טרגדיה , ומן הדין שתחרות ז 1 תוסיף ותתקיים באין מפריע , כמוה כתחרות יופי לנערות ובתחרות משוררים על הסונטה המעולה ביותר . מן הדין שתגלה המדינה אדישות לזהותו של הזוכה ולטיבו של הפרס כאחד . מקצת המתחרים ייכשלו , בעוד שאחרים יצליחו וירבו עושרם וכוחם , אך בסופו של דבר יסבו ההצלחה והכשלון מפקידה לפקידה מריטת עצבים לאנשי החברה ; התנאים שישחררו יזרעו מבוכה נפשית או אף יהיו בלתי נסבלים , — או אז יופעל עקרון שנת היובל , לא בבחינת מוסד קבע , המתחולל באורח מחזורי , ביום קבוע , אלא , אולי , על םי החלטה בדרך של משאל עם , הנערך במועד ההולם את הלר רוחו של הקהל , ואז ייושרו הדורי אי השוויון והתחרות הגדולה המקובלת על האנושות תתחיל שוב מראשיתה . הבה ניגע גם בנושא המשמעת . אל תגזימו בחובת המשמעת . קודם כל קשה מאוד להוכיח שאמנם קיימת חובה מוסרית כזאת . האדם הוטל אל העולם הזה בלא שנשאל אם עולם זה רצוי לו : על סמך הנחה כזאת קשה מאוד להקיש שמוטלות עליו כל התחייבויות מוסריות שהן . ההתחייבויות הממשיות היחידות הן אלה שאדם מסכים להטילן על עצמו מרצון . ציות לצווי המדינה הוא בגדר הכרח , שכן אחרת צפוי המסרב למאסר או לקנס או לדין מוות . מחמת לחץ כזה אין לראות בציות משום כל סגולה מוסרית שהיא . אם נרצה לשמור על ערכו של המונח משמעת , אל נא נחיל אותו לעולם על ציות המחייב את האזרח להיכנע לחוק המדינה י נקרא נא לכניעה זו — ציות או כל שם אחר , אבל לא משמעת , ואת המונח משמעת נייחד להגדרת הסגולות האמיתיות , ונייעדו להתאגדויות מרצון . מובן , שלגבי התאגדויות מרצון המצב שונה . קחו לדוגמא את בית"ר , קחו כל קבוצה או תנועה או מפלגה אחרת . אין מאלצים איש להצטרף אליה ; אבל אם בחרת להצטרף אליה ולקבל את תקנותיה , שמור עליהן , — ציית או פר 1 ש . מבחינה תיאורטית רשאית התאגדות מרצון לדרוש מחבריה כל סוג של קרבן המחייב הרבה יותר מעבר למה שמדינה רודנית מאלצת את נתיניה
|
|