|
|
עמוד:24
להתחייב , "קום איל פי" — "אדם כפי שהוא צריך להיותי . ' בשיגרת הלשון היידית כל פסגות השבח הללו מתמזגות במונח הרווח "בעל בית . " לעיתים קרובות משתמשים אנו בו מתוך אירוניה ( ממש כשם שהאנגלים מוסיפים נופך לעג בהתייחסם למישהו כאל "ג'נט , ( " אך משמעותו המקורית והבסיסית של המונח היא בוודאי נסיון לתמצת את כל התכונות העיקריות החוברות יחד לעצב חזון של נאמנות איתנה שיש בה ממילוי חובה יחד עם אותה ריבונות "מלכותית" על משק הבית . האמצעים המעשיים המתוכננים בתנ"ר לצורך מלחמה בעוני ובשעבודו של האביון על ידי העשיר מגיעים , כידוע לנו , לפסגתם בשני מוסדות : "פאה" ו"שבת . " פאת השדה — אסור לקצור את יבולה ; בעל השדה מצווה להשאירה בבחינת קודש למחייתם של היתום , האלמנה והגר . לפנינו אב הטיפוס לכל התחיקה הסוציאלית של החברה שנחקקה מעולם במרוצת ההיסטוריה . יש מקצת רמזים לכך , שאפילו "חוקי הדגן" שנתקבלו בתקופת האחים הגראקכים ברומי הרפובליקנית בימי קדם הושפעו בתוקף המגע האישי שהיה ליוזמיהם עם מהגרים יהודים . אך כל תחיקה מסוג זה שנוצרה בעידן הנצרות — דוגמאותיה הבולטות העיקריות הן "חוקי האביונים" של המלכה אליזבט , קיצבות הסיוע למובטלים באנגליה ותקנות ה"ניו דיל" בארצות הברית — כל אלה הם בלי ספק צאצאיו הישירים של עקרון ה"פאה . " ואילו מצד אחר , השבת היא אב טיפוס לכל התחיקה שמטרתה להגביל את זכויות ההון לעומת העבודה — מה שאנו קוראים לו היום ניצול אדם בידי רעהו . מלבד שני אמצעים מעשיים אלה מכיל התנ"ר גם את רעיון היובל המהווה בעת ובעונה אחת הרבה פחות ועם זה הרבה יותר מנתח של תחיקה חברתית . שנת היובל , כפי שהיא מתוארת בכתבי הקודש , היתה אמורה לחול אחת לחמישים שנה , ולרגל בואה עמדו לשוב לבעליהם המקוריים כל נכסי הקרקעות הממושכנים עקב חובות . בכך היה פחות מנתח של תחיקה חברתית משום , שכידוע לנו , לאמיתו של דבר , לא הוצא חוק זה אל הפועל מעולם , וכן שלא ניתן לחוקקו בצורה תמימה r מצד אחר יש בכך יותר מתחיקה — זהו חזון מהפכני עצום למדי לשמש מקור השראה לדורות ולטהר את מבנהו החברתי של העולם . עיקרו של רעיון היובל נעוץ בהנחה , שמהפכות חברתיות מהוות וצריכות להוות קווי אופי מתמידים של קידמת האנושות . שלא בדומה לסוציאליזם אין עקרון היובל מתכוון לזעזוע אחד וסופי , היוצר שיווי משקל נצחי , אחת ולתמיד , כדי למנוע לעולם את הצורך במהפכות נוספות . הסוציאליזם — כוונתו לכונן מצב טוב כל כך , עד שלא יהיה עוד צורך לעולם לתקנו בדרך אלימה . אין בעל עקרון היובל מאמין ואין לבו נתון
|
|