|
|
עמוד:14
עם נצחין הציונות . אין דין מלחמות ערב ישראל כדין מלחמותיהן של אומות רבות במערב ; עצם קבלת דין תבוסה והשלמה עם שינויים גיאופוליטיים היא היא חלק מתודעת הציוויליזאציה המערבית , שרישומה טרם ניכר בממלכות ישמעאל . מכאן , שאין להזות אימתי יבוא קץ המלחמות באיזור , וממילא מצטיירת תמונת מצב עגומה : למרבה הצער , הננו עם שנגזר עליו לאורך ימים לחיות על חרבו ! ואולם אין מנוס ממצב זה , כיון שלעת עתה אין לראות כל חלופה באופק . ז'בוטינסקי לא גרס מעמד של "יהודי חסות , " והבין כי כל ויתור , כל השלמה עם מעמד נחות , וכל "חלוקת" שלטון — לא זו בלבד שלא יהיו ערובה לשלום , אלא שסופם להביא לחורבן . ז'בוטינסקי לא חזה את התגבשותו של האיסלאם בתור כוח פוליטי אדיר , אף שצפה , כבר בשנת , 1927 כי העולם הערבי עתיד להתנתק מכבלי האימפריאליזם המערבי : "נכון הדבר שאירופה יכולה רק לדכא את הערבים , אך אינה יכולה להסתדר אתם על בסיס הדיכוי . לכן , גם אבד תאבד בסופו של דבר , 50 או 75 שנים , את כל הארצות המאוכלסות ערבים . אולי אפילו קודם , 30 שנה בקירוב . אך שלושים שנה היו יכולות להספיק — במשטר ראוי — כדי לתת לנו את האפשרות ליצור בארץ ישראל רוב עברי . " ז'בוטינסקי לא גרס והתקומם נגד עצם רעיון גירוש הערבים מארץ ישראל . תכניתו הנועזת של הסופר היהודי הציוני , אבי הרעיון הטריטוריאליסטי , ישראל זאנגוויל , בדבר "פינוי" הערבים , משום שהוא לא האמין באפשרות דו קיום יהודי ערבי במדינה יהודית , — לא נראתה לו לז'בוטינסקי . ואולם לאחר פרסום הדין וחשבון של ועדת החלוקה של פיל , בשנת , 1937 בו הוצעו , בין השאר , חילופי 1 אוכלוסין יהורים ערבים , נשתנתה במקצת דעתו . חילופי-אוכלוסין עשויים לשמש דרך יעילה ליישוב בדרכי שלום של סכסוכים בין עמים ניצים . עם כל זאת לא סמך ז'בוטינסקי ידיו על פתרון כזה ולא ראה בו מוצא יחיד . מתוך הנחה , כי שום פתרון טלאי אין בו כדי ליישב את הסכסוך המתמשך , — הלאומן הערבי פשוט אינו נוטה לקבל כל פשרה , — שולל ז'בוטינסקי את שלל התכניות שצצו ועלו מפעם לפעם ומצאו להם מהלכים במחנה הציוני : "דו לאומיות , " " קאנטונים , " "פאריטט" ( שלטון על בסיס שוויון בין שני העמים , ( "לא לשלוט ולא להיות נשלטים" וכיוצא באלה נוסחאות . כמה יסודות מהצעות אלו שזורים בתכניות המנסרות בחלל עולמנו עד עצם היום הזה . פולמוס מעניין נתעורר בעקבות מאמריו של איתמר בן אב"י , בנו של מחיה הדיבור העברי , על "פלשתיניזם" — הצעה לבנות מולדת משותפת לשני העמים , לטפח נאמנות לארץ אחת מצד כל ה"ילידים , " בלא הבדל גזע ואמונה . ז'בוטינסקי פסל "פלשתיניזם" זה מיסודו וראה בו גילוי מובהק של דה היסטוריזאציה ואנטי ציוניות . מומחה גדול היה ז'בוטינסקי לשאלת המיעוטים . כשנה התגורר בווינה , ( 1908-1907 ) בירת ממלכת האבסבורג , שהיר : ה בימים ההם "בית םפר חי ללימוד בעיות הלאומים , " וכך עמד מקרוב על תנאי חייהם של המיעוטים הלאומיים בקיסרות העות'מאנית . לשם קבלת הדיפלומה של מוסמך למשפטים כתב חיבור מקיף על "מימשל עצמי של מיעוט לאומי . " 13 מכתב לאוםקאר גרוזנברג , , 1 . 12 . 1927 כתבים , מכתבים , ת"א , עמ' . 85
|
|