|
|
עמוד:7
הקדמה אילו קם זאב ז'בוטינסקי מקברו בהר הרצל שבירושלים ועורר מישוט בחוצות הבירה , מתחקה על עקרונות המימשל , כפי שהם משתקפים בכנסת , חוקר לדרכי השלטון וזיקתו לאזרח , מתבונן באורחות החברה ודורש ליחסי הגומלין בין חבריה , תוהה למהותו של הסדר הסובלנות בין שומר המצו 1 ת לאחיו החילוני , ומטה אוזן גם להצטלצלות ההגיה העברית בפי ילדי ישראל , — מה היתר , תגובתו למראה פסיפס הערכים הנרקם והולך י אין ספק שהוא היה מתפעם כולו מגודל ההישגים ; אף שהיה איש חזון ואופטימיסט מעצם טבעו ומאמין ביכולתו של עם לחולל ניסים , היה מברך תוך ריגשת לב אמיתית על המוגמר בהרבה תחומי יצירה . לא זו בלבד שדפוסי החיים המתחדשים בישראל לא היו זרים לו , אלא שרבים מהם עוצבו ברוח 1 ויד רבה היתה לו בהיווצרם . ראש וראשון להם הוא היהפכו של הרעיון הצבאי לנחלת הכלל בישראל . אירע לו לז'בוטינסקי מה שאירע להרצל בתחום גיבושה של הציונות המדינית , שעוררה פולמוס חריף בימיו . במאמרו "צוואה לציונות" , ( 1920 ) מתעכב מאפס נורדאו , ידידו ויד ימינו של מחולל הציוני-ת המדינית , על הצד האירוני שבפרק היסטורי זה . "תיאידור הרצל יצר את הציונות כתנועה מדינית , אך ורק מדינית . אלה שנימנו עם מתנגדיו ושנלחמו בו בהתמרמרות הוכיחו אותו בייחוד על מגמותיו המדיניות ; וכשהצליחו אחר פטירתו להשתלט על הירושה שלו , התאמצו לבער מן הציונות כל מגמה מדינית ולצמצם ולמעט את דמותה עד כדי מפעל עלוב של התיישבות פרטית ופחדנית . והנה באה לעינינו ההיסטוריה במהלכה הרועם והמדהים ואוחזת בידיה , ידי הברזל , באותם בני אדם , שהשקיעו שקדנות מרובה כל כך בטשטוש אופיה המדיני של הציונות ובביטולו , ומכריחה אותם לעסוק במדיניות — ובאיזו מדיניות ! במדיניות עולמית דווקא , במדיניות באמת מידה רחבה ביותר . אם אין אירוניה בעובדה זו , שוב איני יודע מה משמעה של המלה 'אירוניה " . ' באותה דרך אירונית נהגה ההיסטוריה לגבי ה"מיליטאריזם" אשר לו הטיף ואותו טיפח ז'בוטינסקי , למן ימי הלגיון וחינוך שורות בית"ר לצבאיות ומתן השראה למחתרת הארגון הצבאי הלאומי ; הוא שהיפרה את שדות ישראל ב"טל המרד . " ואולם אין מטרתו של הקובץ הנוכחי לעסוק בבעיות העבר הציוני ואף לא לנתח 1 מאכס נורדאו' כתבים ציוניים , ספר ד , ירושלים , תשכיב , 1962— עמי . 159
|
|