נספח ב משא על שלמה בן־יוסף

עמוד:1007

מנהליה הציגו לעצמם את השאלה : הייתכן הדבר ו סוף סוף , עשו את שלהם התנאים האובייקטיביים של הגיטו - החיים 'ברפש , בגוב ריקבון ועפר' ? אומנם , היתה תשוקה ושאיפה לגזע החדש והמרומם . אבל תשוקה אינה עדיין עובדה קיימת . מי יודע , חשבנו , אם תשוקה זו שינתה את לבות הנוער - ? ידענו את דלותנו וליקויינו . ידענו , שאפילו ההכשרה ההגנתית היא רק פרק של תרגיל , שהחינוך לא שיפר את הנשמות , ורק יצר קסם לאוויר אחר , לקיום חדש , לשינוי ערכין פנימי . ועש הספק כירסם : הנצליח לשנות את פני המציאות ואת מהותנו ז ואם נצטרך לעמוד לבחינה רצינית - כלום נעמוד בה ? מי יודע : עבדים היינו , ואולי גם נשארנו עבדים ? אלוהים והגורל ערכו לנו בחינה לפי כל הכללים של ניסיון . לא בחרו כמצטיין , במנהיג , ולא בחרו במורה , אלא בפלוני אלמוני , אלא בתלמיד , כאילו על ידי הגרלה . אמר הבוחן-השגיא : לפני המון של עשרות אלפים , שהעזו לומר , שיוצרים הם גזע חדש . טוב - נראה ... ובעיניים עצומות תחב הגורל את ידו והוציא את האלמוני , את הבחור ההוא . את הלקח למדנו . ויודעני : יש חסרונות וליקויים בשיטתנו , ויקרה לפ עמים , שהמורה הוותיק שלכם ידבר בטכס פומבי , בישיבת הפתיחה , על בית"ר כעל 'שטאאטס ער האלטענע באוועגונג' [ תנועה ראויה למלכות , [ וכעבור שש שעות יתאכזב ... הקשבתי יפה יפה במשך היומיים לשפתכם - לנאומיכם - וכשומעי כל זה ברצוני לומר לכם : הוי בית"ר , בית"ר ... עד מה הינך רחוקה עדיין מהתורה שבעצמך יצרת . ובכול זאת : מעל לכול זה קיים זוהרה של הבחינה ההיא — לא נכשלנו בה . בן יוסף היה בא כוחנו , בא כוח תנועתנו ; בן יוסף בא להראות לעולם כולו מה היא תנועתנו , ולא רק בשאיפתה וברוחה , אלא במעשה וביישו ת . לבי דווה , שאת ערכנו בדקנו על סדן של טראגדיה מרה . ואולם : מי יודע ז אולי אין בכלל לעם , לתנועה , לרעיון , שטח-בדיקה אחר מסדנה של טראגדיה ? הבחינה הצליחה , ומהגרדום ההוא קיבלנו אישור לחמש עשרה השנים הראשונות לקיום תנועתנו . והקול הנשמע משם הוא : זוהי הדרך ... קדימה ... נלך הלאה , למרות הכול , בדרך זו . ולקח שני למדתי : - אחד מידידי באנגליה סיפר לי על דבר שיחה , שהיתה לו עם הסרג'אנט האנגלי , שהיה המפקח על תא המוות של הצעיר מראש פינה והיה עד ראייה ללילו האחרון . ידידי שאל את השוטר : - מהו הדבר , שהפליא את כולכם ביותר במאורע ההוא ן הרי ודאי לא פעם אחת הייתם עדים להבאת אנשים לתלייה , ומספרים שנם הערבים בעכו הלכו לתלייה כגיבורים . אמור , בבקשה : - במה שונה היה הבחור מראש פינה מן האחרים ? תשובתו של השוטר היתה : — מה שהפליאני ביותר היתה העובדה , שעד רגע חייו האחרון לא הזניח את מה שנקרא 'טכס ' . ראיתי אנשים ההולכים לתלייה בראש זקוף , אולם כולם - בשעות חייהם האחרונות , כשתקוותם האחרונה לחיים נכזבת — הזניחו את ה'טכס ' . מה איכפת , אם אשב בכה או ככה ן בין כך ובין כך הגיע הסוף . מה שהפ ליאני היה , שהבחור מראש פינה לא שכח את ה'טכס ' . הוא חשב ! מה יאמר , מה ילבש ? ובשבע בבוקר , רגעים אחדים לפני תלייתו ניקה את שיניו . טכס כזה עדיין לא ראינו מימינו . הוא לא ויתר על האצילות . בכתר דויד נעטר , באור ובסתר שמר על הכתר . זהו הלקח . ואין זאת גוזמה כלל . מותר האדם מן הבהמה — זהו הטכס . מהו ההבדל בין בן תרבות לבין הפרא ז - הטכס . כל דבר גדול בעולם הוא — טכס . תרבות היא - טכס . מיש פט — טכס . כיצד מתקיים מישפט בבית הדין , אם לא בדרך של טכס ן היושב ראש פותח את הישיבה ומוסר את רשות הדיבור לקטיגור , ואחרי כן לסניגור . וכיצד מזמינים את העדים ז קודם לגביית העדות שואלים את העד לשמו , אף שהשם ידוע הוא . יודעים שהוא אדם ישר , ובכול זאת משביעים אותו . בטוחים שהעד השני הוא שקרן , ובכל זאת מצווים לו להישבע . ואם שכחו את הקטן שבטכסים — הרי אין פסק הדין עומד בתוקפו , ואז בא העירעור . והחופש מהו ז — כלום אינו ביטוי לטכס ידוע ז בחירות — אף אם יתקיימו לפי דיקדוקיה וכלליה של חוקת הבחירות הדימוקראטית ביותר — אם תימצא בקלפי פיתקה מיותרת , אפילו יודעים שהנבחר בגליל הבחיחת ההוא ייבחר בכול אופן ברוב דעות מכריע - ייפסלו . אם אין טכס — אין חופש . ואולי החשוב מכל החידושים , שבית '' ר ניסתה להכניס לגיטו , היה פולחן הטכס . התילבושת המיוחדת היתה מוזרת לפני חמש עשרה שנים בעיני הקהל העברי . וכן נם כל שאר המינהגים — לעמוד כהוגן , ללכת בצורה נאה , וכדומה . סיפרו לי שבארץ ישראל יש אדישות כלפי מה שאני קורא בשם טכס . מצטער אני מאוד , שחברינו , משנפגשים במציאות המרה של החיים היום יומיים ובעבודת הפרך , מתחילים להזניח את הטכס . השתמשו במלה בלורית . אני זוכר את ימי נעורי - גם לי היתה

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר