|
|
עמוד:898
אל הספינה לביקור , ואחר כך החל במאמצים להשיג — ברכישות קטנות — את הפחם , המזון , מי השתייה וסירות ההצלה , ולהכריחם אל הספינה בחשכת הלילה . במהלכה לאורך חופי יוון וטורקיה נפגעה הספינה בסערה קשה , חל קילקול במכונותיה , והספינה לא היתה מסוגלת לשייט אלא במחצית המהירות הרגילה . למרבה האסון נקראה הספינה לצאת לעזרת הספינה ' ג'יפו בי שנתקעה בסלע וטבעה . בהפלגה השנייה של 'ג'יפו' יצאו ( ו 775 ( 1939 . 3 . מעפילים , רובם יוצאי פולין . בכלל הבית"רים : 270 מפולין , ו 34 מרומניה . בה נשלחו אף ארגזי נשק בשביל אצ"ל . הספינה היתה משופעת במזונות , וחלק מהם העביר יצחק קרמין / נבון / לספינה 'קאטינא . ' ' ג'יפו' התנגשה בסלע דרומית לאי כרתים והחלה שוקעת . הפעולה הגדולה לשאיבת המים לא היתה עשויה להביא תוצאות של ממש , ואילו הסירות שבספינה לא היו ראויות ברובן לשימוש . רק עשרות ירדו בהן , ברם עשרות עשרות הורדו בסירות דייגים . 'קאטינא' אצה לעזרת 'ג'יפו , ' ואליה הועברו כחמש מאות המעפילים , שעדיין נשארו בה מצפים להעברתם . על הסיפון נשארו רק רב החובל , מלחים אחדים , ועמם שלמה טראכטמאן / הררי / אברהם בלאס ויצחק קרמין / נבון . / מתנדבים חזרו אל הספינה השוקעת והצילו את כל המיטען האישי וכן חלק מן המזון שבמחסנים . הספינה ששקעה משכה עמה שניים ממלחיה אל התהום . טראכטמאן נשלח לארץ להודיע על הספינה ולהבטיח את אירגון ההורדה של המעפילים . אסון רדף אסון , והספינה 'קאטינא' אנוסה היתה לקלוט עוד 750 ניצולים , והתנאים נעשו בה איומים , בייחוד שרבו החיכוכים בין שתי השיירות שבאו לבטן של ספינה קטנה אחת . סירות המישטרה עקבו אחר הספינה , וכשהגיעה קרוב לחוף ארץ ישראל חגו מעליה אווירונים . ספינות המישטרה אף ירו עליה . הספינה חזרה אל לב הים , ולא מלאה סאת הצרות , עד שמלחיה לא היו מוכנים להסיעה עוד . אברהם בלאס שנטל לידו את הפיקוד דאג להביא צוות מלחים חדש . רבים היו סיבובי הספינה בים , שביקשה אות מן החוף , והאות לא ניתן . בסיבוב הלילי השלישי בקירבת חוף נתניה הוחלט להוריד את האנשים , וד"ר פאול ירד לתור את המקום . היה זה צפונית לנתניה . אומנם מרובות היו תלאותיהם של מעפילי 'קאטינא' — יתר על תלאותיהם של רובי המעפילים עד אז , ואף גדולה היתה חרפת 'קבלת הפנים' שלהם בחוף כפר ויתקין - מיקרה יחיד , או המעט יחיד , בכול עלילות ההעפלה עד אז ועד סופה . מעפילי 'קאטינא' חיפשו פיסת חוף להוריד עליה רגל , כשכוחותיהם כלו והלכו , ודומה היה עליהם שכבר כלו כל הקיצץ . כשירד ד"ר פאול ועמו מעפיל מלווה לתור את הסביבה פגשו בסיירי ה'הגנה / והללו דרשו בקול מצווה מהמעפילים 'לשוב אל הים . ' הסבירו הסיירים , שמחכים הם ל'ספינה שלהם' ושלפי ההוראות שקיבלו לא יוכלו להגיש עזרה . המעפילים לא ביקשו עזרה , אלא שאלו ליישוב הקרוב ביותר , שהרי לא התמצאו כלל בסביבה , וכך נודע להם הכיוון , שבו יגיעו לכפר ויתקין . בינתיים כבר החלו המעפילים יורדים מסי רותיהם במרחק ניכר מהחוף , וכבר עשו את הדרך במיים בשורה עורפית . הסירות חזרו עם אברהם בלאס אל 'קאטינא , ' שבה נשארו עוד 176 מעפילים . בדרך לכפר ויתקין נעצרה השיירה . איש 'הגנה' כ . בא בתביעה כספית אל ד"ר פאול : אצ"ל חייב ל'הגנה' על חשבון הורדת אנשים מספינות קודמות , ואף עכשיו חייב אצ"ל בתשלום על חשבון ההורדה . פאול טען , שאינו מוכן לשלם ע"ח הורדות קודמות , ולא על חשבון ההורדה עכשיו , שלא השתתף בה איש מה'הגנה , ' ושבכלל אין בידו כסף לשלם תשלומים כולשהם . איש ה'הגנה' תבע התחייבות , אלא שפאול סירב אף לתת התחייבות . אנשי כפר ויתקין עצמם קיבלו בחמימות את המעפילים שהגיעו , חילקום בין המישפחות , ואלו הגישו להם מאכל ומסרו להם את מיטותיהם . אושרם של המעפילים לא ידע גבול . ברם שונה סיפור החרפה על הקבלה 'הרשמית' של המעפילים . נחזור כאן על התיאור הדראמאטי שתיאר ח . לזר : ' עם בוקר נצטוו העולים להתרכז בבית האריזה שבפרדס . לכאן הגיעו כמה אנשים עם תיקים שהודיעו , כי יערכו רישום , לאן ברצון כל אחד מן העולים להגיע , ויעבירום למקומות אלה . אדם אחד , שהציג עצמו כאיש ה '' הגנה , " עבר על פני קבוצות העולים ואמו להם , כי אנשים בלתי אחראיים מארגנים שיירות עולים ולוקחים את כספם , ואילו ה"הסתדרות" באה להצילם . אחרי זה עברו העולים לייד שולחן ששם רשמו בטפסים מיוחדים את שם העולה , מיש לח ידו , מיפלגתו , מקום מוצאו , ועוד פרטים שונים . על לב הבית"רים והצה"רימ דיברו לעזוב את מפלגתם ולהצטרף ל"הסתדרות . " אולם הבית " רים הכריזו שברצונם להגיע לפלוגת בית"ר בנתניה — והם נצטוו להתרכז לחוד . כעבור זמן מה הגיעו אוטובוסים שלמה
|
|