|
|
עמוד:589
התנועה מאוחדת בשלילת ההבלגה ז'בוטינסקי לא היה בעד ההבלגה , אלא שפיקפק ביחס לעיתוי שבירתה . המחנה הז'בוטינסקאי רובו ככולו לא פיקפק בעניין ההבלגה , לא ביקש בה חשבונות רבים , אלא מאס בה כבתופעה גלותית פסולה ומבישה . אישי הצה"ר ובית '' ר הן בארץ ישראל והן בגולה גילו את דעתם במפורש שלא על תנאי נגד ההבלגה . לדב ריהם של ארץ ישראליים , שנטלו עליהם סכנות מיידיות , היה מישקל יתר מבחינת ערכם המעשי והמוסרי כאחד . אומץ לב גילה ד"ר אפריים ואשיץ , שהאשים ( 1936 . 8 . 17 ) במושב של 'אסיפת הנבחרים' את שיטת ההבלגה כמביאה 'דימוראליסאציה בשורות הנוער . ובדברי כאן על ההגנה לא דיברתי לא על הימנית ולא על השמאלית . אני מאשים את כל הנוער שלנו , מקצהו ועד קצהו , שהוא לא מילא את התפקיד . 1174 ד"ר לובוצקי ( ב'הירדף , ( 1936 . 7 . 27 כאב על 'ההופכים יישוב תוסס , ארבעים ריבוא נפש מישראל , לכת של נצרות קדומה , פילוסופית , שקטה , ה "מבליגה" מתוך רצונה שלה - שכול מדינאי בריא יישמר מלהתחשב בה כגורם ריאלי בחשבונותיו לעתיד לבוא ' . בן חורץ התריע באסיפה פומבית ברמת גן 7 ) ו 0 . ו . : ( 1936 'הפכנו שוב ליהודי חסות . חזרנו לתורת הגלות ... בלא שנהיה צד במילחמה ' . אישי בית"ר בגולה חשו עצמם חופשיים לדון בנושא ( 1174 נאומו של ואשיץ הובא ב'הירדן . 1936 . 8 . 21 ' . בסופו רמז ל'היהודי המלומד' שנתן לממשלה 'שיעור בתורת ההבלגה ובחוכמת סגירת העלייה / לנוער הבית"רי . ' / אחימאיר שבא לדבר בהבלגה ' ) אלכזר והבלגה ' , 'הירדן : 1936 . 11 . 6 ' , עכשיו : ' הציונות המהפכנית ( 111—106 ' , לא נתחייב שיש בהתנגדות משוס 'ערובה לניצחון ' , אלא שההתנגדות היא הדרך היחידה הראויה בציון . 'ההבלגה הביאה את הציונות עד הביצה , שבה שוקעת והולכת תקוות העם היחידה / ו ''' הבלגה' זוהי כל היהדות בתקופת הגלות . ' כהיסטוריוסוף ציין שלפי דמותה של האנושות מלאחר 1914 'מנצחות התנועות , שהסתגלו למושגי תקופתנו האכזרית . ' ועי' בנושא ההבלגה על הכרוך בה ובשאלת הצבא העברי — ד . סירקיס , א . בן חורין , 'טרי בונה נארודובה 1956 . 7 . 31 ' , י פרופ' י . קלוזנר , שם . 1936 . 9 . 4 למאמצים אלה . כל עוד יש תקווה שבזה נצליח אדרוש מכם התאפקות מוחלטה ' . במיברקו לא דיבר אפוא בצד המוסרי שב'התאפקות ' , אלא כמתחייב מפעילותו הפוליטית . ז'בוטינסקי ראה בהבלגה את הסכנה , שהביית הלאומי נהפך ל'המרתף הלאומי' במובן הפוגרומי הקישינובי , ועמד על כך , שהבעייה היא בעיקרה 'אנגלית ' , שהרי האנגלים הם שיטענו : 'אילולא הכידונים שלנו , הרי לא הייתם מעיזים אף לנשום נשימה אחת בארץ ישראל ' . ועל עוד סכנה התריע : 'גם הערבים וגם האנגלים לומדים , שאת היהודי יש להחזיק בתורת "יהודי חסות . '" היאך תמה ז'בוטינסקי , תהא אפשרות לשדל מדינאים , 'שאנחנו היהודים הננו השומרים הטובים ביותר על עורקי קיסרותם , תעלת סואץ , הדרך להודו ... זהו עוון פלילי ' . אחר שנתחייב לומר דברו שוב ושוב דיבר בהבלגה ש'היא מרה ומסוכנת' — 'פרק מר מאוד לנוער היהודי בארץ ישראל ובגולה ' , אלא שמשום 'תקווה אחת בלבד כדאי לסבול מצב כזה י : התקווה משמעה גדוד עברי' . 1173 עדיין ציפה ז'בוטינסקי לכך , שהמאורעות החדשים ייפסקו בהקדם , ובינתיים אולי יבוא סיכוי לשיפור ביטחון היישוב : 'יוקם כוח הגנה עברי ' . ז'בוטינסקי נשאר עומד בהתייחסותו החיובית לניסיון ההבלגה עוד חודשים מרובים ביחס , אף כשדבר ייסודו של הגדוד לא נראה באופק . משום שלושה דברים שמר על עמדתו זו : הוא ביקש שלא לקפח את סיכויי הסוכנות היהודית ביחס להקמתן של יחידות-הנוטרים , ואף לא את סיכויי המשא ומתן בעניין 'חזית אחידה' עם הסוכנות . כן ביקש למנוע שיטת טירור , שלא ראה אותה מוסרית דייה , כל עוד אינה בגדר כורח מוחלט מכול הבחינות . ועוד ביקש להימנע ממתן פקודה בעניין שבירת ההבלגה , הן משום שהוא ממרחקים אינו רואה עצמו זכאי לתיתה , והן משום שממרחקים אינו מסוגל לשאת באופן אישי בתוצאותיה . כל עוד נתון אצ"ל ל'וועד מפקח ' , שהשקפותיו היו נגד ה'תגו בה ' , ורק אליהו בן-חורין נקט עמדה קיצונית נגד ההבלגה ( אף לאחר קבלת מיברקו של ז'בוטינסקי על 'התאפקות מוחלטה , ( ' ודאי לא היה כלל נכון והגיוני , שז'בוטינסקי יתן פקודה , שאולי לא תבוצע כלל , או לא תבוצע כראוי , ושאולי משום אותה פקודה דווקא יגיע לידי פירוק אצ"ל . הצד המוסרי מצא את חיזוקו בצדדים מעשיים מרובים , שז'בוטינסקי יראה את דבר שבירת ההבלגה בעניינם של האנשים האחראיים במקום להחליט בו ולשאת באחריותו . ז'בוטינ סקי הביא בחשבון , שכול שבירת הבלגה מצד כוח צבאי חלקי תחריף את היחסים ביישוב ובמחנה הציוני , ותיתן בייד שילטון זר כושר תימרון וניצול טינות ואמביציות מיפלגתיות עד כדי מילחמת אחים באחים . ( 1173 'הירדן , , 1936 , 7 . 12 ,. 6 . 5 ' ועוד . ועי' ניב , א , . 271—268
|
|