|
|
עמוד:510
רעיון ישן רעיון ההסתדרות הציונית החדשה לא היה חדש עם ז'בוטינסקי ולא נולד בשנות השלושים הראשונות של המאה . משעמד בימי בחרותו על דעתו הציונית כבר ראה ז'בוטינסקי את מהותה של הציונות באור גדול של תחיית עם , ואת המחנה הציוני כעם מדיני בהתהוותו . במאמר לכבודו של הרצל , בשנה הראשונה לפטירתו , הדגיש את כוללנותה של הציונות : 'יש לזכור , שהציונות איננה מיפלגה . הציונות היא הסתדרות לאומית , תחליף לאירגון הממלכתי , כל עוד אינה קיימת המדינה . זהו העקרון , שלפיו צריכים , וסוף סוף אף עתידים להיכלל בתחומי הציונות כל אלה הרואים את עצמם כיהודים : עורכי דין בפראקים שחורים , חרדים ב '' קאפוטות , " אכסטרנים בחולצות רוסיות . הרצל היה אפוא לא ראש מיפלגה , אלא ראש הגולה . בכוח ועל פי עקרון - ראש העם כולו ' . בו במאמר אף קבע את הצו הקאטיגורי הגוזר בענייני דרכה של אומה : 'אסור להסכים לכלל הישועי הידוע , שכול האמצעים יפים להשגת המטרה ; ואף על פי כן יש לזכור , שדברים גדולים לא יתגשמו אלא על ידי אמצעים שפעולתם חזקה , ואמצעים כאלה יש להם בהכרח גם צד לא נעים , ומזאת אסור להתעלם . וכול שכן שאת אמצעיו ושיטותיו של אדם לוחם יש למוד מבחינה מוסרית אך ורק לפי התועלת הממשית והנזק הממשי , ולעולם אין לבסס את הערכתם על וכה כתב 1 'המנטאליות של הצעיר היהודי כיום שונה מאוד מזו שהסבה לנו אכזבות רבות בשנת . 1917 הלגיון היהודי היה לאגדת יקר ולתקדים שופע השראה- אימונים טרום צבאיים נהיו פופולאריים מאוד ממש במעמקי המעמקים של הגיטו , לפחות באותו חלק של היהדות הצעירה שאני נמצא אתו במגע מתמיד . ' ז'בוטינסקי העיר , שאינו יודע אם רבי המדינה מצפים לסיבוכים בין לאומיים , ואילו הוא מעוניין לקבל מושג כולשהו ו 'מה יהא עלי לעשות שעה שיתעורר הצורך ... במילחמה האחרונה נזקקנו לשנתיים , כדי לקבל את הסכמת השילטונות ליצירת הלגיון , ובינתיים פגה כל ההת להבות . ' ההתפתחויות באפריקה וניסיונותיה של איטאליה כלפי חבש היה בהן לבשר עידן של אירועים צבאיים ומדיניים . דאטור ומדינות אחרות , מיפעלים חדשים בתחומי הביטחון והעלייה . התמורה האירגונית בציונות נתחייבה משום התמורות המופלגות שנעשו צפויות בעולם המדיני ובחיי העם . בגולה נעשתה צרת היהודים מוחשית יותר להמונים גדולים יותר בארצות רבות יותר . אחר ארגעה יחסית בשנות העשרים ביחסים המדיניים והכלכליים והחב רתיים כלפי היהודים הגיעו בשנות השלושים שנים של אימה ליהדות ברוב ארצות אירופה , שנים של שלילת העמדות הכלכליות , דחיקת העמדות הצי בוריות והתרבותיות , וסכנה לשלומן של עדות יהודיות שלימות . המסקנה שנתבקשה היתה לא רק זו , שיש לחזק את בית ישראל בהתארגנותו בגולה , ולא רק לארגן הגנה לביטחונו , אלא אף לנהל מדיניות עצמאית אקטיבית בארצות הריכוז היהודי הגדול כמנוף להבטחתה של העלייה הגדולה לארץ ישראל . בדומה נתגלו סכנות יתירות בתמורות שחלו ונתפתחו באזורה של ארץ ישראל גופה . נתגלה בעליל , שהמדיניות הבריטית חותרת לקראת חיסול התחייבויותיה במאנ דאט ולקראת הקפאתו של 'הביית הלאומי' בארץ ישראל , משבטלה שיטת העלייה לפי כושר הקליטה , ונקבעה לפי המגמה המדינית , ומשנעשה לצימצומה ' של ההתיישבות היהודית והאבטונומיה היהודית , ומ שהוכנו התוכניות להקים פארלאמנט , ובו רוב אנטי יהודי , ומשגורמי חוץ החלו פועלים לאיתונן של יחידות מחתרת ערבית . המסקנה שנתבקשה היתה לא זו , שיש לקבל את הפארלאמנט כעובדה ( כדעת בן גוריון וחבריו ) ולהוציא ככול האפשר יותר מתוק מן העז , ולא זו שיש להגיע להסכם ויתור עם הערבים ( שוב כדעת הנ"ל וחבריו ממפא"י ומ'ברית שלום' על אפם של הבריטים , ולמעשה — על אפם של הציונים — ועל כל פנים ללא מאנדאט דימוקראטי , ( ולא רק זו שיש להגביר ולנצל את האפשרויות החוקיות לעלייה לארץ , ולהגביר את כוחה של ה'הגנה' בארץ . המסקנה שנתחייבה היתה קיצונית : דחיית הפאר ' לאמנט בכול התנאים ; הבטחת עלייה גדולה והמונית בכול התנאים ; הבטחת ביטחון באמצעות כוח צבאי . אף התמורה הבין לאומית על כל הסכנות המיוחדות בה לעם ישראל חייבה פעילות , ולא סתם עמידה מן הצד של נבוכים וחסרי אונים . הקמתה של ההסתדרות הציונית החדשה לא היתה אפוא דבר קאפריסה של איש אחד ועמיתיו הדביקים בו , ולא דבר תכסיס שלו ושלהם מצורך הנוחות או היתרונות האירגוניים , אלא דבר שבהכרה ובהכרח למחנה שלם בציונות ברוח ההנחה 'הזמן פועל כנג דנו' ו'אין עוד להמתין ' . ( 959 ז'בוטינסקי כתב ( 1955 . 4 . 24 ) לליאופולד אמרי גזיכתב אישי וסודי , שבו דיבר בנסיבות אפשריות , שאנגליה תיזקק לכוח אדם צבאי , ושעם ישראל המאורגן יוכל להעמיד לרשו תה עשר רבבות במיזרח התיכון ( ואם באירופה — שליש מזה . (
|
|