|
|
עמוד:111
באחד מן הפרקים הקודמים צוין ההבדל בין ה"אנטישמ'יות של בני אדם" ובין ה ,, אנטישמיות של הכרח הענינים . " כאן כדאי להדגיש tf tn שההבדל ביביהן הוא גדול ועצום עד כדי כך , שאין שום אפשרות לסלק אותו . מן ההכרח להדגיש כאן דבר זה מפני שתגנית העשור הפחידה הרבה יתודים מצד זה דיוקה : שמא ייאחזו בה האנטישמיים העיקרוניים . מצד שגי , אם איני טועה , נמצאו גט במחנה של האנטי שמיות העיקרונית עסקנים בודדים , שעלתה על דעתם אותה הקוטבי נאציה ( שכמובן' לא הפחידה אלתם , אלא להיפך : ( אולי אפשר "על יסוד זה" לשל ל מן היהידים את זכויותיהם האזרחיות , לגרש אותם בכוח , ובו / וכי . ' לחינם היא הבהלה ולחינם גם התקוות : "קומיבינאציה" זו , אף אם נסיח את דעתנו מערכה המוסרי , אינה ניתנת להגשמה מבחינה אובייקטיבית . " האנטישמיות של הכרח הענינים , '' כלומר , אותם הצדדים של ההשתלשלות הסוציאלית האובייקטיבית , שמבליטים באופן חריף כל כך את אי הנורמאליות של הגלות , n — ענין אחר . בתיניועה , שאליה שייך כותב הטורים הללו , נעשתה הסערה המסייעת ביטוי שגור בפי כל . פירושו הוא , שאף על פי שהשתלשלות בלתי נאותה זו יש לה השפעה מזקת על כל הצדדים של החיים היהודיים , הרי לעומת זה היא מכנסת יותר ויותר ללבותיהם של היסודות הקונסיטרוקטיביים והדורשים בטובתנו של אומות העולם את ההכרה , שהתשובה היחידה על אסוננו היא ארץ ישראל . "רוחות אלו , " למירות כל תק , & ן ועצמתן , דוחפות את הספינה היהודית באותו כיוון , שבו אנו בעצמנו היינו
|
|