|
|
עמוד:83
המרד הערבי מסוכן לנו לא מחמת כוחי הגשמי : כוח זה , אני זומר W דברי , אינו גדול . המרד של שנת 1936 לא שימש , לאמיתו של דבר , אלא אמצעי של לחץ מוסרי על אנגליה , היה בי מש , ומ כוונר . להשתמש באינריטיות שלה . ואולם הוא מסוכן מאד בשבילנו - מפני שאגו יהידי חסוית / ' " מכל השגיאות המדיניות שלנו , הרי ה & אטאלית בייתר היתה it שאי & שרנו את פיזורם של הבאטאליוניט היהודיים בארץ ישראל . בשנות 1919—1918 חיו לנו שט 5000 חיילים יהודיים , באביב של שנת 1920 נשארו רק > 400 בראשיתה של שנת 1921 פורק גפ שריד זה . הודית לכך , נהפכנו בארץ ישראל למה ש , היו קוראיט לפנים בגרמניה יהודי חסות . '' ה & יטאטוס של יהודי התסות" היה מתהווה " " לפעמיט באופן כזד : " איזה דוכס או תזון , שהיה מכניס אל עיר הבירה שלו מספר מסוים של משפחות יהודיות , היה מתחייב להגן עליהן מפני האספסוף ! אבל ביחד עט זה לא היה נשאר ליהודים "שלו" אף צל מאותן הזכויות המינימאליית האנושיות , שבני אמונתם עדיין יכלו לקוות להן במקומות אהרים . והדבר הוא טבעי מאד . מכיון שבתשובה על כל נסיין מצד הא 00 סוף לעשות שפ ! טימ ביהודים , צריך יהיה והדוכס להכריז ( לכל הפחות , להלכה ) על גיוסמ של הלאנדס קנכטיט , ומכיון שהיתה גם אפשרות של הרוגים ופצועים , הרי היתה לו , לדוכס , זכות הגיונית גמורה לדרוש מן היהודים שלו כל מה שיעלה על לבו או לאסיר עליהט כל דבר שירצה — באמש , לה , שאט לא ימלאו את רצונו , יתקומם הא'ספסיוף . » ט הדוכ & היה דיפלומאט ערום , הרי היה , פשוט , בודה מלבו , בשעה שהדבר היה דריש לו ,
|
|