|
|
עמוד:77
פות את מטעיהן למחנות שיל ערבים ! אבל גם תופעה 1 הולכת ונעלמת ntttcu אפילו זה שנולד במושבות כאלו , יודע עכשו ערבית הדבר . פחות , מכפי שידעו אחיו הקישישיט לפני עשר , חמש עשרה שנה . " ההכרה ההדדית" אינה אפשרית גם מחימת התהום התרבותית הרובצת בין שני העמים . אפשרי רק דבר אחד , ועל זה איחד את הדיביי בפרוטרוט במקום אחר : אפשר 'למשיוך בהדרגה ערבים בודדים לחוג העליון והחיצוני של הפעולה הכלכלית היהודית , כלומר — להעסיק עדבים , שיתבלטו ביותר , בתור מהנדסים וכוי . אבל גם כאן מצטמצמת השאלה ביחידיט ואינה מביאה לידי אותה ההתקרבות . אבל העיקר הוא , שהתקרבות תרבותית וחברותית בין שתי קבוצות אתניות — לא תמיד היא מביאה להבנת ילהסכם הדדי : המצב הוא בעצם להפך . בעצם יש להבין את הדבר ככה : אם קיימות סבות א'וביקטיביות לחיכוכים בין שני סוגי אוכלוסחם , יותר שיתרבו שוטיחי המגע ביניהם , ייתר יורע המצב . האנטישמיות בצורתה הנוכחית גדלה בד בבד עם התבוללות היהודים — באותה המדה , שבה סיגלו להם היהודים את שפת הסביבה המקיפה אותם , חדרו לתוף העתונות שלה , הספרות שלה , המדע , ישלה , חייה הפנימיים . צריך בדרך כלל לערוד בקורת יסודית על השקפות אחדות , המתהלכות בקהל , בדבר התנאים להיי הסכם ושיתוף שכנים בין לאומים במדינות או בערים מעורבות . יצירת יחסיי שכנים טובים ד ^ יא ענין חשוב מאד , אבל אדשה לי להביע את הרעיון , שהרבה יותר תועלת מביאה לשם מטרה זו התרח קות מנומסת , מאשד ישיבה על יד שולחן משותף בתרבות ובחיים . • * * מי שנדמה לו , שכל שיקולי הדעת האלה מתנגדים למוסד , אבקש אותו , שיעמיד לעצמו את השאלה : — יאט הדבר הזה הוא בלתי מוסרי , מה צריך העם היהודי לעשות ?
|
|