|
|
עמוד:73
איו לדכא את מישהו . זיהו "אני מאמין" — כפי שדואה הקורא — החדור כיולו רוח שלהם . אבל בשטח אחד לגמדי מונחת הבעיה , א 0 אפשר תמיד להגיע להגשמת כוונות השלום הרצויות ע"י הסכם בדרך שלום ! הדבר אינו תלוי ביחסנו אל הערבים , אלא אף ורק ביחסם של הערבים אל הציונות . לאחר פתיחה זו אנו . נגשים לעצט הבעיה . על האפשדות , שערביי ארץ ישראל יביעו א . ת הסכמתם להגשמת הציונות כל זמן שאנו נמצאים בה במיעוט , אין מה לדבר . א 1 י מביע את בטחוני זד . בצורה נמרצת כל כך , לא משום שנעים לי לאכזב אנשים הגונים , אלא , בפשטות , בכדי להציל אותם מאכזבה : כל האנשים ההגונים האלה , מחוץ לעווריפ מלידה , הבינו כבר מזמן , ש , זהו דבר שאינו מתקבל על הדעת בהחלט — להשיג את הסכמת 0 של הערבים הארצישראליים מרצתם הטיוב להפיכתה של ארץ ישראל מארץ ערבית לארץ בעלת רוב יהודי . לכל קורא וקורא יש בודאי מושג על תולדות ההתישבות בארצות אחרות . אני מציע לו להזכר בכל הדוגמאות הידועות ! לאחר שיעבור על תולדותיהן , ינסה נא למצא , לכל הפחות , מקרה אחד , כשההיתישבות נערכה בהסכמת ילידי המקום ( אני משתמש בביטוי ילידים" במובן המכובד ביותר של המלה , כמו אנגלי , שהיה קורא " לעצמו יליד לונדון . ( " מקרה שכזה לא אירע לעולמים . הילידים " — גם התרבותיים וגם הבלתי תרבותיים — נלחמו תמיד מתוך עקשנות במתישבים . ויחד עפ זה , הדי איפי הפעולה ההתישביתית לא השפיע כלל וכלל על יתס הילידים אל הפעולה הזאת . חבריהם של קורטס ופיזארו , או אבותינו הקדמונים בימי יהושע בן נון , התנהגו כשודדי * אבל המיסיונרים האנגליים והסקוטיים , החלוצים הראשונים האמתיים של אמריקה הצפונית , היו כולם בלי יוצא מן הכלל אנשיפ בעלי
|
|