|
|
עמוד:42
השרביט כשלימות 458 . 091 ) 97 , 8 % — דונם , ( והיהודיט 1980 ) 0 , 4 % דונם ) ז מן הקרקעות הראויים לעיבוד נתנה הממשלה לערבים 102 . 000 ) 34 , 6 % דונם , ( וליהודים 15 . 428 ) 5 , 2 % — דו 1 ט ;( ומן האדמות , שאינן ראויות לעיבוד , לא ביתן לערבים כלום , והיהו דיפ קבלו 54 . 625 דונם . ( 33 , 9 % ) בעבר הירדן קיים איסור על מבירת הקרקע ליהודים ועל ההתישבות היהודית בכלל . על מכסי הגנה לא רצתה הממשלה אפילו לשמוע במשך הרבה זמן : קודם כל , "לא האמינה" בתעשיה . על המכס הבימה ( ומוסיפה להביט גם עכשיו , ( קודם כל , מבחינת התועלת , שהוא מביא לאוצר הממשלה : יותר שמרבים להכניס סחורות מחו''ל , יותר עולזת ההכנמות של האוצר הממשלתי . משום כך לא הצליחו במשך זמן רב להשפיע עליה — לא רק שתעלה את המכס על אותן הסחורות המובאות מהן"ל , שכמותן כבר מיצרים בארץ , אלא עוד גרוע מזה : לא הצליחו גם להשפיע עליה , שתפחית את המכס על מכונות , על חמרי גלם , ובמשך זמן מסויים — אפילו על צנורות השקאה ( שבאותה תקופה טרם ידעו ליצרם בארץ ישראל . ( רק במחיר מאמצים ללא מספר — לאחר שהרבה מפעלים חשובים נאלצו להסגר — התחילו ןהראות , לאט לאט ובמדד . זעומה , הסימנים הראשונים ליחס יותר ממלכתי אל ענף המשק , שבו עסוקים כיום רבבות פועלים ; אבל גם עכשו אין מצבה של התעשיה הארצישראלית מגיח את הדעת מבחינה זו כלל וכלל . הייתי אומר יותר מזה : אני טוען , שאילו היה קיים בארצות אירופה הצעירות "הלך רוח" שכזה במחלקת המכס ומבול של התחרות בלתי מרוסנת מחף'ל , הרי באף אחת מהן לא היתה קמה שום תעשיה בכלל . איני יכיל להתאפק ו מוכרח אני לספר על מקרה אחד , האופיני עד למאד בשביל היחס הנבער הזה לתעשיה . הדבר קרה בשבת , 1927 בראשית הקיץ . ישנו בתל אביב בית חרושת , המייצר לבני סיליקט
|
|