|
|
עמוד:193
פרק יט "Senatus Populusque Judaeorum " מדת הצדק האוביקטיבית , שכל משוא פנים זר לה , מחייבת להפנות את הראשונה שבין דרישות המלחמה היהודיות כלפי היהודים עצמם : כוונתנו — לדרישה להקמת חזית מאוחדת . היהודים היו צריכים להקימה , אה לכל הפחות' לגשת להקמתה' עוד לפני זמן רב % אבל עכשו , משפרצה המלחמה' כבר צלצלה השעה האחת עשרה , ואין להתמהמה עוד . חזית מאוחדת — פירושה , קודם כל , נוסחה מוסכמת אחת של דרישות שיש להגישן לועידת השלום העתידה להתכנס : הנוסחה האחידה היא יותר חשובה אפילו מהקמת רשות לאומית מוסמכת אחת . יתכן' שלהלכה יתקבל אפילו רושם גדול יותר , אם תריסר משלחות יהודיות שונות , שתופענה לפני ועידת השלום בזו אחר זו , תחזורנה כולן בדיוק נמרץ על אותן הדרישות עצמן » ויתכן , שהדבר לא יעשה רושם מיוחד , אלא , להפר' ירגיז . אבל כל זה אינו לא מעלה ולא מוריד , כי הנחה זו היא בלתי ריאלית : אם ישנח א ^ זו צלילות דעת שהיא באומה , הרי תכנית מוסכמת אחת מחייגת ממילא נם נציגות אחידה לפני ועידת השלום . אבל גם הישג זה — נציגות יהודית אחידה לפני שולחן הועידה — אין בו כדי לספק את צרכינו כלל וכלל . השעה ההיסטורית דורשת , שמשלחת יהודית תהיה מסובה על יד שולחנה של ועידת השלום . בפרק הבא , הפרק האחרון שבספר הזה' נסביר ונבליט , כי הצורך הזה הוא הוא הנקודה המכרעת בכל מטרות המלחמה של עם ישראל . אנו תובעים לעצמנו סטאטוס מלא של אומה בעלת ברית ,
|
|