|
|
עמוד:166
כשאנו מטפלים בהגירה המונית מסוג שכזה' עלינו לדון לגניזה הלכה מסורתית אחת , המקובלת בתורת הכלכלה המדינית : כלומר — את המושכל הראשון , שהחקלאות היא יסוד היסודות של החברה . יתכן , כי הלכה זו היא נכונה , אבל אין לה כל שייכות לתעודה שלנו . כאן שולט מושכל ראשון אחר לגמרי : היסוד והמשענת של כלכלת ההגירה ההמונית בימינו אנו — היא התעשיה . ברור , שבמפעל התישבותי עצום הממדים , כאותו המפעל שאנו דנים בו , וביחוד כשיש הכרח להגשימו בכל המהירות , אין לחקלאות , בתור בית קיבול לקליטת המונים גדולים של מהגרים , אלא ערך ממדרגה שניה . כלכלת העליה ההמונית תלויה , קודם כל , בתעשיה ובבנין t במדה פחות מרובה — במסחר ובהובלה ! ופחות מכל — בחקלאות . אין כל זה נוגע לשאלת עתידה של המושבה : אף אם רצוי הדבר' שארץ ההתישבות תיהפך לבסוף לישוב כפרי אידילי ברובו' הרי בתחלת הפעולה יצטרכו להעדיף את התעשיה וליחד לחקלאות את המקום האחרון במעלה , ובמשך הזמן היא תגדל לאטה ותיטול לעצמה את זכות הבכורה , אם תוכל . כלל זה יש לו ערך מכריע בשביל התישבותנו מכל הבחינות . הוא משחרר אותנו לגמרי מן היחס המסורתי אל הקרקע ואל המים . עיר תעשיה פורחת' המפרנסת אלפי נפשות , יכולה להבנות על אדמת טרשים , ששום חקלאי לא יצליח עליה . מים שאיכותם גרועה ביותר , שאינם מתאימים להשקאת שדות , כשמכניסים אותם לדוודים , יכולים לשמש להסעת מכונות קיטור . יתכן' כי לצרכי החקלאות לא יהיה כדאי להביא מים בצנורות ממרחקים גדולים , או לבנות בריכות לאגירת מי גשמים בעומק' בכדי למנוע את התאדותם ! אבל מה שנחשב ליקר מדי בשביל גידול התבואות , על רווחיו האטיים והזעומים — אפשר שיהיה כדאי , אם נוכל ע"י כך לייצר מוצרי תעשיה .
|
|