|
|
עמוד:148
להגזמה , כי מצוקת הפליטים שנמצאו באניות אלו היתה גרועה מכמה בחינות מאשר במחנות הריכוז הנאציים : שבועות על שבועות' בקור הנורא של אותו החורף , שצנתו חרותה בזכרובבו , לא היתה להט כל אפשרות של חילוץ עצמות t הם לא יכלו אפילו לפשוט את אבריהם כהלכה , כי שלטונות החוף אסרו על הפליטים לעלות ביבשה , משום שהיו להם רק וויזות מעבר דרך הדאנובה' הנחשבת בין דרכי המים הבינלאומיות . אחת מן הספינות האלה , לכל הפחות , היתה אנית נפט שיצאה מכלל שימושו דפני הברזל שלה , שהיו בלי כל ציפוי , העלו טחב , שקפא והפך לקרח . שני תינוקות נולדו באנית נפט זו . אופינית היא פעולתן של גברות אחדות מן המושבה הבריטית בבוקארשט , שהגברת בויד ( מנהלת בית ספר תיכוני אנגלי , ( הגברת גידג' והגברת וואלי עמדו בראשה : הן אספו תרומות בין חברי המושבה וסיפקו 100 מטות לעוללים ולישישים , חוץ מבגדים חמים , ו 75 , 000 ליי . התרומות זרמו מן העדות היהודיות בבלקאנים ומיהודי ארצות הברית , צרפת ואפריקה הדרומית . בשעת כתיבת הפרק הזה , בראשית פברואר , הורשו הפליטים שבעי התלאות להפליג : בכמה אניות הפליגו , מהי הטונאזיה שלהן , מה הם תנאי הנסיעה , והמחיר מהו — כל הפרטים האלה , שהם בודאי יחידים במינם וראויים להשאר לזכרון , ממש כמו פרטי הרפתקאותיהם בימי שהותם על הדאנובה — יוודעו רק לאחר תום נדודיהם * . מדיניות "השערים הנעולים , " שהיא סבת כל האסון והתלאות האלה , אין לה שום צידוק לא מבחינת המצפון המוסרי ולא מבחינה חוקית . \ - ^ .., . מבחינה מוסרית צריכה היתה ארץ ישראל להיות הארץ האחרונה • הפליטים האלה , שהם "עולים בלתי חוקיים , " הגיעו לארץ ישראל ב 14 בפברואר . 1940
|
|