|
|
עמוד:147
עגום » אבל הנסיון הממשי הוא' לצערנו' עגום v אלף . בין אוקטובר 1939 לפברואר 1940 נעצרו למעלה מ 2000 פליטים יהודיים על הדאנובה ; הם נשארו תקועים' כניצללת הפקר' בארבע ספינות משא נושנות . אף אחת מארבע הספינות האלה לא היתה מותאמת אפילו בשביל חמשים נוסעים ממין האדם : ואעפ"כ הושבו בהן מ 500 עד ' 600 ביניהם — הרבה נשים וילדים . לפני שעלו האנשים האלה בספינות — הדעת נותנת , שעלו בבראטיסלבה — נשכרו אניות נוסעים , שהיו צריכות לקחת אותם בשפך הדאנובה ולהעבירם באופן " בלתי חוקי" לארץ ישראל ? , ולכן חשבו מתחלה' שהנסיעה בספינות המשא תימשך רק ימים מםפר : נסיעה על נהר הדאנובה , במורד הזרם , מבראטיסלבה עד הים השחור , במזג האויר הסתווי הנעים במישורי הבלקאן . אבל "השפעות רשמיות" ' שאת מקורן אפשר לקבוע בנקל , התערבו באנקארה ובאתונה — והאניות שנשכרו , שהיו שייכות לנתינים טורקיים ויווניים , נאלצו לחזור בהן' לבטל את החוזים ולעזוב את המקום . במשך חדשים רבים לא היתה כל אפשרות למצוא אניות אחרות תמורתן , כי חוץ מן הלחץ הרשמי שבא מאותו המקור' שאפשר לקבוע אותו בנקל — האמיר גם שכר האניות מיום ליום והגיע לגובה אגדי . אחת הסבות להאמרת המחירים היא — מצבו של הים התיכון במלחמה זו , שהיה נוח באופן מיוחד . אבל הסבה העיקרית לעלית שכר האניות , העסוקות בעליה "הבלתי חוקית , " היא — "הסיכון המלחמתי" המיוחד הכרוך בעסק הזה . כי כל אניה מסוג זה' הנעצרת במימיה הטריטוריאליים של ארץ ישראל — דינר . להיות מוחרמת , ורב חובלה ומלחיה מושלכים לבית הכלא . יוצא , שאלפיים הנפשות האלה נשארו תקועות בשפך הדאנובה ולא קבלו רשות לא לעלות על היבשה , לא להפליג הלאה ולא להפליג בחזרה . בינתים בא החורף והנהר קפא . בני אדם שהורשו להביא אוכל אל האניות מספרים ברצינות ומבלי כל רצון
|
|