|
|
עמוד:139
שאין היא בשום פנים ה"שידון הקולוניאלי * המשובח ביותר > מט יסכימו , שישנן בעולם ארצות מתאימות הרבה יותר למטרה זו' אלא שכל זה אינו חשוב כלל ואינו לא מעלה ולא מוריד לגבי עצם השאלה . הם יודו מתוף נכונות גדולה עוד יותר' שאי רצונם של ערביי תמקום לקרם בברכה את התמורה היא עובדה מצערת מאד , וכי מענינים היו מסתדרים באופן הרבה יותר נוח' אלמלא אי הרצון הזה > אבל מכיון שהוא קיים' הרי מן ההכרח להתגבר עליו , גם אט הדבר יעלה בקרבנות רבים . עמדה זו אין לה כל שייכות לשום " חיפוש ' '' או "חקירה" ' או "בחירה . " כשהאדם צריך "למצוא * ארץ' או " לבחור" בארץ' הרי הוא משוה ערך לערך שוקל את היתרונות והמכשולים — ובסופו של דבר אינו בא לידי שום החלטה' ונוטה להעדיף את הארץ המושכת יותר ושההתנגדות בה היא פחותה ביותר ( אבל יתכן , ש"דבר המושר את הלב ושאפשר לרכוש אותו בלי התנגדות" אינו קיים במציאות בכלל ואיננו אלא מקסם שוא . ( ארז ישראל אינה מתימרת כלל להתחרות באיזו ארץ שהיא מבחינת קקנינים המושכים את הלב' או מבחינת נוחיות הגישה' או המחיר הזול של ההתישבות . המחבר משתף את עצמו בהחלט באותו חוסר החבה שרוחש דורו לפאטריוטיות הטוטאליטארית . אבל ישנם מצבים נואשים' '' בדלית ברירה , " כשאדם הגון מוכרח לנקוט בעמדה אחת ויחידה : "אט נכון ואם לא — אבל זוהי ארצי . " על אחת כמה וכמה' שאומה . העומדת על סף הכליון והשוקעת בתוך תהו ובהו . זכאית להגיד : אם טובה ואם רעה' אם קלה ואם קשה' אם זולה ואם יקרה — אבל זוהי ארצי . " בדרן אגב : עוד יתברר בהמשך דברינו' שהארץ אינה יקרה כל כך , ואינה קשה כל כך , ואף אינה רעה כל כך .
|
|