|
|
עמוד:94
" תעודתם * המקודשת של היהודים — להיות פזורים בין הגויים ולעזור להם להגיע אל הפסגות המוסריות הנשא 1 ת ביותר . אבל מימי לא פגשתי שום יהודי אחר < שנפשו תהא סולדת כל כך מפני כל הבלטת ערכם של היהודים . כשנתגלה "מספר רב מדי" של שמות יהודיים ברשימה , שהם קוראים לד < Les Palmares ( רשימת המועמדים המוצלחים לאחד מבתי הספר הגבוהים ' ( היה מתחלחל ממש . מישהו הזכיר בפניו את העובדה הראויה לציון , כי שלשת הוגי הדעות המקוריים ביותר בתקופתנו הם יהודים — ברגםון , איינשטייו ופרויד . " אני מצטער" — אמר האיש — "על שאני מוכרח להוסיף עליהם עוד שם אחד — את הרמן כהן המנוח , אבל תקרית זו מבשרת לנו רעות . " בהזדמנות אחרת , שניט רבות לפני נצחונם של הנאצים , הפנה את תשומת לבי ל"כוכבת" אמני הסיפור הגרמניים החשובים , לפני המלחמה ואחריה : ,, חוץ משני האחים מאן , הרי כל הסופרים הבאים בחשבון — "איזראליטים" הם : שניצלה וואסרמן , צוויג , וורפל ... אבל הדבר יסתיים בכי רע . " הוא נרעש ונבהל כשנתמנה ליאון בלום לראש הממשלה . שאלתיו : האם זהו פחד ז הוא הכחיש : "זוהי שאלה של טאקט , ידידי . הדבר הוא בולט מדי לעיני הבריות וראוי לגינוי מבחינת הטעם הטוב , הייתי מגנה תופעה כזו , גם אילו היו מעורבים בה הפרוטסטאנטים . " אבל זה היה פחה כמובן ) והפחד לא היה מחוסר יסוד בשום פנים , כמובן . חכם הכלכלה הגרמני וורנר זומבארט , שלא היה , סוף סוף , לא טפש ולא אויב מושבע ליהודים , נתן להם בראשית המאה הנוכחית את העצה הטובה הזאת : "חוקינו הגרמניים והשקפתנו המוסרית מודים בשיווי הזכויות היהודי — אבל אם אתם , היהודים , רוצים לשמור עליו — חלילה לכם מלהתיחס אליו ברצינות יתרה .
|
|