|
|
עמוד:75
איל » ו את המחבר' כי אשמת העתונאים' או המסיתיט , או ההמונים , בין בפרישה ממעשים ובין במעשים של ממש — אפסית היא לעומת כובד הלחץ העצום של המציאות האוביקטיבית ; והוא אמר את הדבר בפומבי , באכזבו ובצערו ע"י כך הרבה יהודים קצרי ראות , אבל הגונים ופאטריוטיים ; והתנועה שאליה הוא שייך שילמה מחיר יקר בעד נסיונה להתיחס אל האומה הפולנית באופן הוגן אף בשעה שדנים בטרגדיה היהודית . לא נרתענו מלשלם את המחיר הזה , כי הבינונו , שהיחסים בין היהודים בתור אומה ובין הארץ המאכסנת את הקיבוץ היהודי הגדול ביותר במזרח אירופה חשובים הם מאד מבחינה היסטורית בשביל שני הצדדים ו ואין להרשות שהיחסים האלה יתנוונו למרירות ולנטירת איבה גרידה . אותו הרגש מנחה את המחבר גם כעת . לא תהא כל תועלת בדבר , אם נדרוש מן הממשלה הפולנית בגולה שתכריז על דברים , שרק פולין שתוקם מחדש תוכל להגשימם — לא ע"ג הנייר , אלא בעובדות ממשיות של החיים החברתיים : הקמת משטר , שיתן ליהדות הפולנית "שתוקם מחדש" למיליוניה , כמספרה בעבר' " הזדמנויות שוות" לקיום ולהתפתחות ) לא תהא כל תועלת בדבר . אם מיניסטרים , או שגרירים , או צירי הפרלמנט של בנות הברית יטענו , כי מאמינים הם באפשרות שכזו . יש לשער , שהעם הפולני הוא ביסוד נשמתו מהוגן , ממש כמו העם האנגלי ! אבל היה גינטלמן פולני הגון מאד , שכתב לפני שנים רבות : "הייתי רוצה , שהיהודים בפולין יהיו מאושרים , כמו היהודים באנגליה , אבל בתנאי אחד : שאחוז היהודים בפולין יהיה שוה לאחוז היהודים באנגליה . " יש 10 % יהודים בפולין ופחות מחצי אחוז בבריטניה . ספק הוא , אם הפחתה רדיקלית כזו של אחוז היהודים היא בגדר האפשרות ו וגם ספק אם יש בה הכרח » אבל שני הצדדים האלה של הבעיה האחת מעורים ושלובים זה בזה . השלום בין הגזעים בפולין — ולא בפולין בלבד —
|
|