|
|
עמוד:59
פרק ז הגיטו הפולני אין הוכחות לכך' ש"האנטישמיות של בני האדם * היונה מושרשת בנפשו של הצבור הפולני באיזה זמן שהוא , אין בכוונתו של המחבר לצטט אף אחת מן היצירות הידועות של המשוררים והמספרים הפולניים' ההדורות אהדה ליהודים , כי אין להביא ראיה מהן ; הוא מתכוון לעובדה , שאין אנו מוצאים כל זכר לתנועה אנטישמית שבהכרה , בספרות או בצבור , בדברי ימיה של פולין — עד כמה שידיעתו של המחבר מגעת — מחלוקתה של פולין עד סמוך לשנת . 1909 אין במשמעותם של הדברים האלה , שלא היתה קיימת התנכרות גזעית , ושלא חרפו וגידפו מזמן לזמן את היהודים , או שלא התעללו בהם ולא הכו אותם ו אבל היהודי , במצבו המיוחד , למד להבחין בין " פגימות" רגילות ופעוטות במדת הכנסת האורחים הלאומית לבין תופעה מיוחדת ומכוונת , שיש לה אופי של "תנועה . '' אכן , משנת 1909 ואילך , ובימי מלחמת העולם ולאחריה נהפכה פולין לגיא חזיון של התקפות בלתי פוסקות על כל עמדה ועמדה יהודית ו התקפות שנערכו בכל האמצעים שאפשר רק להעלותם בדמיון — ע"י מלים , אגרופים , נידוי כלכלי ופעולות ממשלתיות מכל הסוגים , וכמעט שהגיעו עד לתחוקה אנטי יהודית גלויה . ההתקפות האלה , שפגעו בהמון בן 3 , 300 , 000 נפשות יהודיות , רובן — אביונים מדורי דורות , גרמו למצוקה כלכלית שאין לתארה ול"בהלת הגירה '' כללית ו אמנם — ל"בהלה עקרה / ' כי רוב השערים לכניסה היו סגורים ומסוגרים .
|
|