פרק ו האנטישמיות של "בני האדם" וה"דברים"

עמוד:57

השאירו שוט עקבות בקלסתר חטמו או א » ילו בצורת עיניו' אבל כל זה איננו חשוב : "התסביך היהודי" כשלעצמו משמש' לסי דעה זו' הוכחה מספקת לאטאוויזם גזעי . אפשר שהדברים האלה הם נכונים , ואפשר שאינם אלא מגדלימ הפורחים באויר * כדאי הדבר' שמומחה לפסיכו פאתולוגיה קיבוצית יחקור היסב את ההשערה הזאת . על היהודים הדבר לא יעשה רושם ! אין לחשוב , שהתגלית , כי ד"ר גבלם הוא מצאצאי רבניפ , תנעם להם ביותר t הרי תגלית זו לא תפחית ולא תגדיל בשום פנים את מצוקתם . מטרתו של המחבר בסטיה זו מעיקר נושאו היא — להבליט את האופי החולני , הקדחתני , השוטף והמשתנה של התופעה' אשר הוא קורא לה "האנטישמיות של בני האדם , " להבדיל מ"אנטישמיות הדברים , " שהיא יציבה , מתמדת ובלתי משתנית — ודוקא משום כך גם נוראה ביותר . מקורה — באותה ההפליה האינסטינקטיבית , שנוהג בה כל אדם נורמלי ' בהבדילו בין "עצמו ובשרו" לבין כל הנכרים העומדים מבחוץ . אין זה רגש שנאה דוקא » אין מן ההכרח , שיהא בו משום שאט נפש אמתי . אפשר- שהנטיה הזאת תהיה במצב של נמנום בתנאים נורמליים , ותישאר רודמת במשך דורות ! היא תתעורר רק לרגל התחרות חריפה לשם איזו טובת הנאה חשובה , כשיש צורך לאדם לבחור בין "אתיר' לבין הנכרי העומד מבחוץ — אז יתעורר חוש ההגנה העצמית . וגם אז אין היא מוכרחת להתלקח בשצף קצף לתבערה אוכלת ( אע"פ שהיא עלולה להתלקח ) % אפשר שתשאר מנומסת ואדיבה כלפי חוץ , אבל ללא רחמים במהותה הפנימית — כפי שראינו בדוגמה הבאלטית ; או שתגיע להשתוללות עועים' כפי שמתרחש לפעמים בפולין . לא הצורה חשובה כאן , אלא הרוח . רוח זו היא — ההכרה הנטועה בלבו של כל "גוי" ' הכרה שאין לעקרה — כי שכנו היהודי אינו "עצמו ובש — " \ וכך יודע כל יהודי

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר