|
|
עמוד:55
בקורת- כי סוף סוף הוא טבעי > כי כך נוהג האדם — לבכר את בניו על פני צאצאי שכנו . מובן , ש"אנטישמיות הדברים" נובעת בחשבון האחרון מיחס סובייקטיבי מסוים של בני האדם . ואעפ"כ אין לראות את הקו שנתחם כאן בין שני סוגי שנאת ישראל — של בני האדם ושל הדברים — כהבדל מלאכותי . האנטישמיות של בני האדם היא משטמה פעילה , צורך מתמיד להזיק לגזע השנוא' להשפילו , לראותו מתפתל ונרמס ברגלים . ברור , שהלד רוח תוקפני וסאדיסטי שכזה אי אפשר שיישאר לעולם בנקודת הרתיחה בלב כל חבר וחבר בינוני של הצבור ו מן ההכרח שתהיינה לו תקופות גאות ושפל , תקופות התפרצות — ותנומת חורף , ואפילו בהגיעו לשיא תקפו מפגין אותו רק מיעוט , של העומדים בראש , בכל חריפותו ! הרוב הולד אחריהם בענוותנות ומתענג על המחזה המשעשע . מכיון ש"האנטישמיות של בני האדם * היא בעלת אופי גמיש במדת מה , הרי אפשר לפעמים להלחם בה מתוך קורטוב של הצלחה . כד' למשל , יש יסוד לחכות , שהגרמנים — אומה המחוננת בכשרון מפליא לצייתנות קיבוצית — כשרון המגיע עד לידי גאוניות — יפחיתו את מדת אנטישמיותם , כשיצטוו על כך — אם לא יהיו מרוגזים ע * י נחירה גדולה מדי של "הסיוטים החוזרים . * דומה , שיש דבר מה פאתולוגי בלהט הוולקאני של השנאה הזאת . יהיה שאט הנפש הגזעי חזק כמה שיהיה ! יהיו פשעי ישראל כבדים מנשוא — הרי ברור שהנושא כשלעצמו אין בו כדי להצדיק אפילו אחוז קטן מסופת מערבל שכזו . והנה מתעורר בהכרח חשד , שהיחס הזה מבוסם מתחת להכרה לא על כח דוחה בלבד' אלא גם על כח משיכה : כמשפט הסאדיזם . הקו האופיני בשביל אנטישמיות וולקאנית
|
|