|
|
עמוד:54
אחד הקרבנות למחבר : "בפולין , כשהממשלה נוטלת לידיה בית חרושת השייך ליהודים , חייבים כל העובדים היהודיים ללכת משם . כאן אין חפזון בלתי הוגן שכזה . כשעבר המפעל שלי לידי הממשלה , הושארו תשעים אחוז מן העובדים בעבודתם ) הדבר קרה לפני שלש שנים . מקץ שנה נשארו רק 70 % ו אשתקד , 50 % — ועכשו כבר קרוב הסוף . " באותה הארץ מרבים להשתמש בפתגם , הראוי לתשומת לבו אומרים , שהפליטו אותו שפתים נלהבות מאד : "לעולם אל תטריח את עצמך להרוג את הזבובים > אבל אל תשאיר להם פירורי לחם . * הפתגם הזה מתפרש כנוסחה של אנטישמיות "מנומסת , " אבל מחושבת היטב > אך אין הוכחות לכך , שהדברים האלה נאמרו באמת , וגם אין חשיבות בדבר , אם נאמרו או לא . השאלה העיקרית היא , אם באוירה של אירופה המזרחית המרכזית היו מרשים לממשלה , שנכנסה להרפתקה בעלת אופי מתקדם ללא ספק , כגון הלאמת תעשיות המפתח — לנקוט בקו פעולה אחר . המספר הכללי של אוכלוסי אותה הארץ הוא כמספר אוכלוסי רובע אחד בלונדון ! אבל יש בד . אוניברסיטה ובית ספר גבוה להנדסה , ובהם — אלפי תלמידים . בכל שנה ושנה מתיצבים יותר ויותר מומחים ,, מבני עמנו" 3 ת 1 ר של "מבקשי עבודה * , רובם — טיפוסים מצוינים של נוער גברי , נועז , מחונן , מהוגן ורב פעלים . כמה זמן יסבלו הללו איזו ממשלה שהיא , אשר תתן להם לחכות הלאה , בשער . שהיהודים יוסיפו לעבוד ולנהל את המפעלים , שהם כעת — מפעלי המדינה — אע"פ שהוקמו ביזמה יהודית ובהון יהודי ? עוול גם ! בודאי ! אבל בגינויו בלבד לא תהא כל תועלת . שורש הרעה אינו בשנאת ישראל — בה אפשר להלחם , אע"פ שאי אפשר לעקור אותה — אלא בדבר מה הרבה יותר ראשוני , הפועל בכח איתנים : האהדה ל"בני עמנו , " אינסטינקט שאי אפשר למתוח עליו
|
|