|
|
עמוד:9
פרק א פתח דבר כאשר פרצה המלחמה הנוכחית , חתם מחבר הספר הזה על קול קורא אל היהודים' שהכיל את ההכרזות דלקמן : " אויב אכזרי מאיים על פולין , לב תפוצות ישראל בעולם זה כאלף שנים , אשר יהודיה , למעלה משלשה מליונים במספר , שומרים אמונים לארץ ולאומה הפולנית . ,, צרפת , מולדת הדרור של תבל כולה , עומדת נוכח אותו האיום . " אנגליה החליטה לצאת למערכה הזאת כאל מערכת עצמה , ואנו היהודים , נוסף לכך , לא נשכח לעולם , כי במשך עשרים שנה , עד הזמן האחרון , היתה אנגליה — שותפתנו בציון . " מקומה של האומה הישראלית הוא איפוא בכל החזיתות , בהן נלחמות הארצות האלו למען אותן אשיות החברה , שה"מאגנה חארטד '' , שקבעה אותן היא — התנ"ד שלנו . " חמשה חדשים חלפו מיום שפורסמו הדברים האלה , אבל נראה , שאיבה קיימת כל נטיה להתיחס אל עם ישראל כאל אומה בעלת ברית , ואין כל רצון לראות את מצוקתו של עם ישראל כאחת הסבות , בגללן נלחמות בנות הברית . מתוך אחדות דעות כללית בלתי מצויה דרשו כל חלקי התנועה הלאומית הישראלית להקים יחידות צבא יהודיות לשם שרות פעיל בכל החזיתות . דרישות אלו איבן מחוסרות תקדים : שהרי גדוד רגלים מלכותי "הראשון ליהודה" ( קלעי המלר מס . 38 ( 41 הוקם בשבת 1917 ושרת שרות מעולה במסע הכיבוש של אלבבי בארץ ישראל ) ועוד קודם לכן היתה קיימת יחידת הובלה יהודית , גדוד נהגי הפרדות
|
|