|
|
עמוד:464
העוקץ שגרם בראייה ההיסטורית , לאחר תקופת שנים , ניתן לבדוק בקשיים שעמדו לפני הפלוגות לעניין הבטחת מלוא הצטרפותם של עולי בית '' ר המסורים , והתלוציים ברוחם , אל הפלוגות . אף לאחר שנים אין להצדיק בשום פנים את חולשת הדעת שגי לו רבים , שהפרו פקודה , ולא נצטרפו לפלוגות , ועשו את עלייתם לארץ ישראל עניין ציוני אזרחי סתם . ברם לאחר שנים ניתן להרהר בגורמים שסייעו לדבר עבירה , ואולי אף לגלות את העוקץ שגרם להעדר התיאום שבין הרצון הכנה שבלב הבית'רי העולה להיות עם בית"ר בכול התנאים , לבין הנכונות מצד רבים , רבים מדי , להתייצב מחוץ למיסגרות בית"ר , ובלבד שלא להצטרף לפלוגות . הקושי הגדול להתפתחותן של הפלוגות נגרם משום שתי נקודות מוצא שחייבו מסקנות שונות ולאו דווקא חופפות . מנקודת המוצא של התנועה נקבע הכלל הגדול של השירות של שנתיים . מנקודת המבט של צורכי ההתיישבות היה עדיף הכלל של שיחת ללא הגבלה . נקודת המוצא של התנועה חייבה את השירות במוסדה של בית"ר , בפלוגתה , בקסרקטינה , וכך נתחייבה חובה למעשה לשאת באחריות הכספית לקיומן ולהת פתחותן של הפלוגות , לביניין המחנות , הבתים , השירותים , לקיום הפעולות הלימודיות והתרבותיות , להמשך ההכשרות , ואילו התנועה היתה ממושמעת לארץ ישראל . פקודת ההתגייסות היה בה בהכרח ובטבע הדברים מידה של אוטומאטיות טכנית , שלא נתקב לה על דעתם של חברים שראו נימוקים לעצמם להפר את הפקודה . העולים הבית"רים , מבני דלת העם , יותר מעולים אחרים עברו משבר גדול בעלייתם . בחלק היו מבוגרים , מבוגרים למדי . ברובם הגדול היו חייבים בהגשת עזרה חומרית להוריהם ובזירוז עלייתם לארץ . הללו היו בהולים להיכנס לחיי פרנסה בכול ההקדם , נתכוונו לבוא בברית נשואין בהקדם , להשלים חוק לימודים , ועם זאת מוכנים היו לפעולה מיפלגתית בשעות הפנאי שלהם , ומוכנים למלא צו של גיוס מיידי לפעולה מוגדרת מיידית ואפילו קשה ומסוכנת להם , כשם שהיו מוכנים בכול לב להצטרף ל'הגנה הלאומית' ולהיות מפעיליה . את שיטת הפלוגות לא גרסו , משום בהילותם , משום האינדיבידואליסט המושרש בהם , משום חששם מפני כל מה שנדמה להם חיקוי לדרך הפעולה החלוצית השמאלית , שאותה שללו ללא סייג . " » חלפו שנים אחדות ועדיין עמדה החלטת הכינוס בדאנציג במיבחן הביקורת כהחלטה איתנה , מוצ דקת ומעשית . עם זאת צריך לקבל בדיעבד , שאותה החלטה לא היתה מושלמת ולא גמישה דייה , ולאחר שנים אולי ראוי להרהר , שמא היה נכון יותר להקים פלוגות , לבססן , לפתחן , לקדמן , לע שותן מופת לתנועה ולציונות בכלל , בלא להטיל את גזירת החובה על בית" ר . חובת השירות הצבאי מוטלת בעמים על גילאים מסויימים , ואילו מקרב עולי בית"ר רבו העולים שהגיעו לארץ בגיל שלמעלה מגיל השירות הצבאי , ומהם אף לאחר שיחת צבאי בארצם . ( 258 מבין העולים יש שהגיעו חברים חולים , ואפילו מחלות מידבקות , ויש שהגיעו חברים חלושים . הללו לא היו מסוגלים לעבודה קשה , או לעבודה בתנאים קשים . ביניהם היו בעלי מישפחות , ולא רק זוגות נשואים . ביניהם הגיעו אנשיס בגיל העמידה . ביניהם הגיעו חברים , שעמדו בשירות פעיל בתנועה , בעבודה בקן וב'הכשרה' במשך שנים הרבה , ואפילו עשר ויותר שנים . ביניהם הגיעו סטודנטים , לפני סוף לימודיהם או באמ צט לימודיהם . הנהלת הפלוגות גילתה נכונות לפטור מחובת גיוס — פטור גמור או ארעי — את רובם של הללו ( אולי חוץ מן הסטודנטים , או חלק מהם , ( ואף פטרה אותם משהתייצבו . אף בין אלה שלא התייצבו היה חלק כולשהו של חברים , שהיו זוכים לפטור מצד הנהלת הפלוגות , אילו התייצבו , אלא שהללו או שהתביישו להתייצב , או שרצו למנוע מעצמם סיבוך ביתירי חברי מיותר במצבם . עובדה זו של מתן פטורים לרבים למדי , אחר בירורים אישיים , לא היתה תמיד מובנת למועמדים לגיוס . האיגוצנטריות של הבית'ריס , אלה הלוחמים באידיאולוגיה שלהם למען היוזמה הפרטית החופשית , היתה כרוכה במידה המרובה ביותר בכוונה לעשות להעלאת אתים ואחיות והורים מזדקנים או זקנים — הרבה יותר משהיתה כרוכה בכוונה לעשות חיים ועושר . העולים לא אחת השביעום הוריהם להתחייב לפני נסיעתם , שיעשו מייד להעלאתם מארץ של מצוקה ודלות וייסורים .
|
|