|
|
עמוד:330
פעולתה של צרת היהודים . אותה שעה ואותו מקום נראה הגורם של צרת היהודים כגורם ציוני ראשי , אפילו לא שוערו עדיין ממדיה של השואה הגדולה המתקרבת , ובוודאי בלא שהדימיון יהא מסוגל להפליג עד לאפשרות של קיומן של גלויות , מלאחר שנות השואה , שייתכנו 'גלויות של רווחה' וכאילו דוחות מכול וכול את רעיון צרת היהודים . את עמדתה של בית" ר לאטביה ייצג זלמן לוינברג , שקבע מפורשות : 'בית"ר צריכה להיות בעד עלייה מחייבת , מנקודת השקפה חינוכית תכסיסית . הרינו מאמינים , שהעלייה ההמונית סוף סוף תבוא , ועלייה המונית זקוקה לחלוץ עובר לפני המחנה והמנהל את המחנה ... אם נוותר עכשיו על העלייה המחייבת , לא נוכל להתחיל לכשתבוא העלייה ההמונית באירגונה של עלייה גדולה ממש . ' 'ניקח נא בתורת משל את תנועת הביל"ויים ... בחינוך הבית"רי יש לו לרעיון הממשי של השתתפות אישית בביניין הארץ ערך מכריע ... ולא נוכל לחיות ולהסתפק ברעיון המופשט של "אזרחה של המדינה העברית העומדת להיבנות ... " מה אם יהיה עלינו לחכות שש או יותר שנים ז — מה יהיה עם החברים , שגמרו את כל שלוש ההכשרות — 7 הניסיון בלאטביה הראנו , שהחברים הללו אין להם סיפוק בעבודה היום יומית בבית" ר . לעניין חובת העלייה התערב ראש ב י ת " ר , ויצא להאיר ולהסביר את מגמתה של נוסחה זו מתוך אבחנות דקות , אבחנות של רגש וטעם . ברי , שהחינוך בבית"ר מכוון כולו לארץ ישראל ( ובלשון המונחים המקובלים בדיונים הציוניים : ' פאליסטינו צנטרי , ( ' טען , אלא , ש'דבר אחר לגמרי הוא שאלת העלייה של כל חבר וחבר לארץ ישראל . כל יהודי לאומי מבין , שסיפוק לאומי מוחלט עשוי הוא למצוא אך ורק בארץ ישראל , אולם לא אוכל להסכים , שייקבע בתוך העקרונים , שחור על גבי לבן : כל חבר בן שמונה עשרה שנה צריך לתת את התשובה על השאלה הקשה והחמורה של עתידו הבית '' רי , אם יעלה לארץ אם לא - ? הצרפתי אומר : אל תכתוב את אשר אתה חושב בלבך . אם עושים מדבר , שהצלחתו אינה מובטחת וודאית חוק עקרוני , הרי הופכים את העניין לפראזה . ' עד כאן בא ראש בית" ר למנוע מבית" ר את המצב המוזר , ואף המסוכן , שבו נהיתה הסתדרות 'החלוץ' כהסתדרות של תובלה ושל חלוקת 'סרטיפיקא טים' לארץ ישראל , ושבו נעשתה האלטרנאטי בה 'או עלייה לארץ או הסתלקות גמורה מן הציונות' מציאות מחרידה לא רק בחיי 'החלוץ' ובחיי ההסתדרות הצופית החינוכית לשעבר ' השומר הצעיר , ' אלא אף בחיי התנועה הציונית בכללה . בית"ר כהסתדרותם של ההמונים רשאית להיות דוגמאטית פחות מכדי ליטול על עצמה מסקנות מוחלטות וחד משמעיות בנושא . ראש בית '' ר ראה עצמו חייב להרהר בכך , שדבר העלייה לארץ ישראל עלול להיות קשה על הבית"רי יתר על מידת הקושי הרגילה לגבי כל חלוץ וחלוץ אחר . הוא אף הוסיף ואמר : 'מנקודת השקפה בית"רית אין הדבר מוצא חן בעיני , שהעלייה היא היא הבית"ריות . ואם נולד הבית"רי בארץ - כלום מילא בכך אוטומאטית תפקיד בית"רי חשוב , 1 או אם בית"רי עולה עם מישפחת הוריו לארץ , מה שייכות יש לו , לבית"רי , לעלייה זו , ומה חוב בית"רי פרע עם עלייתו זו בתורת בן למישפחה ז ... אנו בונים ארץ , ולא כל אחד ואחד יכול לרגלי התנאים האובייקטיביים ליטול חלק בביניין זה . דעתי היא , כי הבית"רי שיהיה מוכרח להישאר בגולה — למרות רצונו הכביר לעלות - לא יהיה בית"רי גרוע יותר מן הבית"רי העולה , היות שהחבר הרוצה לעלות ונכנע משאין מרשים לו , כמותו כמי שקיים פקודה ומישמעת בית"רית . העלייה לארץ היא פריבילגיה / זכות , / אלא שהבית" רי שאינו עולה אין הוא ברייה מסוג שני ... הבית"רית המפיצה בטארנובה את תוצרת היישוב , ומאפש רת על ידי כך עלייתם של יהודים נוספים לארץ ,
|
|