|
|
עמוד:328
קידים מסויימים בארץ ישראל , לבין חובת העלייה המוטלת על כל פרט בית"רי , כל זמן שקיימים עקרוני וארשה / חובת העלייה "באפשרות הראשונה — — - . / " שאלת חובת העלייה היא שאלה תכסיסית ( שיש אומרים : "מטעמים שונים עלינו להגדיל ככול האפשר את מיספר הבית"רים בארץ , ( " או שאלה חינוכית פנימית ( שיש אומרים : "מטעמים חינוכיים צריך לתת לכול בית"רי אידיאל פרטי הניתן להגשמה קרובה ;( " ועל כל פנים איננה שאלה עקרונית , שלכול הדעות העלייה לארץ ישראל איננה חובה לאומית , אלא זכות לאומית ' . את הדברים הללו בפיחטם כבר כתב לובוצקי ב ' איגרת לבני בית" ר ' , שקדמה לכינוס , ובעיקרם נגע במאמרים שונים בבימות שונות , ודאי בהשפעת רעיונותיו של ראש בית" ר , בשים לב לתנאי המציאות וקשיי העלייה . ברי , שהיה בסיסמה היפה כשלעצמה , 'העלייה זכות ולא חובה ' , כדי לסבך לא מעט , שהרי הרבה יותר קרוב היה לפי מגמתה של בית"ר לבוא בסיסמה אחרת : ' העלייה היא לא רק חובה . היא אף זכות ' , אלא שכאן עשה הליביראליסם את שלו . אומנם הועלתה התביעה של מישמעת חמורה ביותר ושל חלוציות מאכסימאלית , ועם זאת פרצה לה מקום הדעה , שאין לוותר על הבית"רים הראויים לשאת שם זה , ואפילו לא הצליחו לעלות לארץ ישראל לאלתר , שבשבילם תהא - בדיעבד - חובת העלייה עניין לימים אחרים שיבואו , ימי גיוס כללי וימי גדודים . צריך הדבר לאומרו , שטוב שדברי לובוצקי הושמעו בפירוש ולא ברמז , ואומנם גררו התעוררות רבה עד כדי התרגשות בכול הכינוס . אין תימה , שרבים באו להגיב על ניסוחה של סיסמה , שיש עמו משום ספק שינוי עקרונותיה של התנועה כולה . נתברר , שפנים הרבה לשאלה ולתשובות עליה . משה רובין ( פולין ) טען : 'לגיוס אולי נהיה מוכרחים לחכות עשר שנים . אם לא תהיה העלייה מחייבת , נשקפת הסכנה , שבבוא הגיוס לא תהא בית" ר מוכשרת למלא את פקודת הגיוס , שהרי במשך השנים יסתדרו החברים בגו לה , ובבוא פקודת הגיוס לא יוכלו להתאים את מצבם לצורכי הגיוס ' . וכמותו באו עוד לגלות את הצד השני , או הצדדים האחרים הרבים , של אותו מטבע . וייסב ר ג ( דאנציג ) תבע עקרון של עלייה מחייבת , וכמוהו יצחק לוב לינסקי ( פולין , ( שהדגיש , שאין סתירה בין עלייה מחייבת לבין גיוס . חלוץ אינו יכול לחכות , והפסקות יכולים לעשות בפוליטיקה ... אבל ' הנוער לא יחכה עד שישררו בארץ תנאים , שיאפשרו עלייה וחלוציות בית"רית נורמאלית . ציונותו הטובה של הנוער פירושה : לא לשבת בגולה , אלא עלייה מיידית ' . אף ד" ר ה ו פ מ א ן ( לאטביה ) לא נמנע מלהדגיש , ש'שאלת ביניין הארץ היא היא חלק אינטגראלי של העבודה והחינוך בבית" ר . לפיכך לא נוכל להסתפק אך ורק במילחמתנו הפוליטית , ועלינו כמו כן לטפל בהגשמתו האישית של כל חבר וחבר ' . ולעניין זה המשיל משל חריף ו 'דחיית העלייה המחייבת היא אותו האבסורד , כאילו אומרים היינו : עברית נלמד רק אז כשיהיו התנאים האובייקטיביים לכך נוחים , ועכשיו רק נתכונן לקראת אותה התקופה ' . מפליג ועקרוני יותר היה גרשון גמזו ( ליטא , ( שהעלה את הטענה היסודית / אם להתחשב במצב הנוכחי בציונות , נהא מוכרחים לוותר אף על כמה מעקרונותינו , למשל הלגיוניסם , משאין קיימים כיום גדודים עבריים . לא פחות עקרוני היה , כשהביע התנגדות לאידיאולוגיה של ' החלוץ כל בו ' , משום חשיבותה של ההתמחות במיקצוע אחד . בית" ר כולה יחד בריבוי מיקצועות חבריה תוכל להיות מסוגלת לכול המלאכות ולכול התפקידים . מבין המתווכחים ניסה להסכים לדעת לובוצקי רק גולאנדסקי ( פולין , ( בעוד שרגובי ץ ( פולין ) התנגד לה . אין תימה , שהתנגדות חריפה הובעה בדברי גרשון ש ץ ( ארץ ישראל : ( 'הע בנימין אליאב ( לובוצקי )
|
|