|
|
עמוד:259
הפגנה גגד ד"ר שילס פעולתה הראשונה של הקבוצה ה'אחימאיר'ית היתה הכנתה של הפגנה נגד ד"ר דרומונד שילס , סגנו של לורד פאספילד , שר המושבות הבריטי . פעולה זו , כפעולות אחרות של הקבוצה , לא יצאה מטעם בית"ר , ברם היתה פועל יוצא של רות המרדנות , רוח הביריונות ההיסטורית מימי ביית שני , נוססה בה , וזו כינתה את עצמה לאחר מכן ( בסוף קייץ ( 1932 'ברית הביריונים . ' חבריה נתגייסו לה מקרב בית"רים ותיקים , מתלמידיו של אחימאיר ואחרים , ומקרב בית"רים עולים חדשים מפולין , ובכלל אלה - קבוצת הווארש אים אביגדור קיפניס , שלמה ניימאן ופינחס רונדשטיין , שכולם התהלכו עם אחימאיר כעם רבי שלהם . במסורת זו של תקיעה בשופר המשיכו מחברי הקבוצה - שלמה ניימאן ( יום הכיפורים , תרצ"ב , ( אהרן צוקרמאן ( מגיבורי אצ"ל שנפל בקרב שיתרור יפו בתש"ח , ( חיים הורביץ , ולאחריהם כבר החזיקה במסורת זו נציבות בית"ר עצמה , ששלחה לתקיעה מחבריה המגוייסים בפלוגות הגיוס , כולם מתנדבים שאצו לדבר מצווה גדולה . אף במקרהו של ניימאן ניתנה לו עזרתו המליאה של הרב א"י קוק , ואפילו פיקפק תחילה , משום שהתריסו כנגד הרב שבא לסייע לפעולה מדינית , שמעיקרה אינה מושתתת על קדושת המסורת . " 1 בהמשך השנים ובהכרח התנאים לבשה ההיחלצות לשמור על מסורת היסטורית ודתית צורה מדינית טהורה - תגובה מובהקת של חוסר רצון לקבל את גזירות המאנדאטור , ביטוי שנצטרפו לו באהדה וברגש כל המחנה הלאומי ורבים מהמחנה הדתי על כל שדרותיו , שאף מתוכו באו רבים בכוונה מפגינה אל הכותל לשעת הנעילה והתקיעה . תקיעתו הראשונה של סגל והשנייה של ניימאן עוררו עם רב למחשבה על שמירת קודשי ישראל ולנכונות להקרבה . היישוב כולו היה נעשה לשעה קלה , לשעת הנעילה של תפילת יום הכיפורים , שותף מלא לרעיון ההתנגדות לגזירות עוינות , ואותה שעה אף נזדהה עם מביעיו של הרעיון באמצעותה של התקיעה השבורה שהיתה בתרועה גדולה . היישוב נזדהה עם גורלם של התוקעים עצמם , ורבים לא ניגשו לשבור את צומם אלא מלאחר שנודע להם , שאומנם נשמע קול השופר לייד הכותל . 142 מסורת התקיעה נמשכה עד לניתוק עיר דויד , ירושלים העתיקה , בשנת תש '' ח , ומכוחה של זו נעשה הכותל המערבי קרוב יותר לרבבות בני הנעורים , שיצאו לגאול אותו בסיון תשכ"ז , במיל חמת ששת הימים , במילחמה לחיי העם ומדינתו , והם הצעירים לא הכירו את עיר דויד ולא את הכותל מעודם . ( 141 עדותו של ח . מרחביה . נמצאו שטענו , שרב המקום הוא שהלשין על שלמה ניימאן , שנדון ל 21 ימי מאסר ויצא בערבותו של הרב קוק . על תקיעתו של שלמה ניימאן כתב אחימאיו מאמר מיוחד ב'חזית העם' , ( 1932 . 11 . 11 ) שבו ציין , ש'כולם ויתרו על הכותל' ' ) התקיעה הגדולה ' , בקובץ 'הציונות המהפכנית ' , עמ' 64 ואילך . ( במאמרו העיר , ש'דעת הקהל אינה על צדנו ' . 'לשם צל ספק של אינטרסים של ר' ישראל , מוכנים אצלנו למכור את כבוד ישראל . יצרו פולחן מוגזם של נפש אחת מישראל . אך בשבילנו — הכותל הוא הכול . ' והסוף \ ' היה זמן ושופרם של גייסות ישראל הפיל את חומות יריחו הגויית . אחר כך באה הגלות , והשופר — זה סמל ישראל הלוחם — נהפך לתשמיש דתי גרידא . השופר , שבו תקעו לשם איסוף הצבא הישראלי — השופר הזה עבר לידיו הרועדות של יבעל התקיעה * הגלותי . אבל , הנה חוזר השופר ועובר לידיהם של הסגלים והניימאנים . התקיעה שלהם אינה תקיעה שבאה מבית המדרש . היא — תקיעת ביריונים . ' ! ועי' עמנואל פרת , 'התוקט שהפר את האיסור ' , 'הארץ' ( ערב יום הכיפורים תשכ '' ח . ( שלמה ניימאן האסיר שבת שביתת רעב במשך יומיים , כדי להבטיח לעצמו זכות של אסיר פוליטי . ( 142 משהחלו מאסרי בית"ריס וצהירים להיות דבר של קבע בבית הסוהר המרכזי בירושלים תיקן בו האסיר משה סגל , שלא יפסיקו האסירים את צומם ביום הכיפורים אלא משיגיע אליהם התוקע החדש — האסיר החדש . משה סגל , ועמו בנו , באו להיות התושבים הראשונים , שחידשו את היישוב היהודי בעיר העתיקה אחר מילחמת ששת הימים ( יוני ( 1967 ושיפצו בעצם ידיהם את בית הכנסת של חב '' ד והתקינוהו לתפילה וללימודים . משה סגל הלך לתפילת נעילה תשכ"ח בראש 'התוקעים' הוותיקים ונתכבד להיות התוקע לאחריה . משה סגל במסע ההלווייה של ז'בוטינסקי , ירושלים 1964
|
|