|
|
עמוד:81
לשמש מורה דרך להם , או לשכמותם , בווארשה או בערים אחרות . טיפוס סוער היה מנעוריו , כנה , מסור , אבל איגוצנטרי , וממילא נשארה השפעתו הציבורית מצומצמת . בתחילת עבודתה של הקבוצה נשתכנה במישר דים הציוניים הראשיים בווארשה , אלא שמשום שהיתה עינו של 'בעל הביית' יצחק גריגבוים צרה בה יצאה הוראה ממנו לנעול בפניה את המקום . לאחר חודשים אחדים של פעילות ללא כתובת מרכזית השיג יקיר הר זהב את הסכמתו של משה יוסף רמבה — אחיו של אייזיק רמבה - להעביר את מרכז הפעילות למישרדי המו עצה הציונית העירונית . ההסתדרות הציונית דרשה מהקבוצה לקבל עליה את מרותה , להגיש לה תקנון רשמי לאישורה , קודם שתיתן את אישורה הרשמי כלפי שילטונות המדינה . פרלמאן דחה את דבר הליגאליסאציה , משום רצונו להיות חופשי בפעולתו . 25 פעולתה של הקבוצה חרגה מן העיר וארשה גופה . פרלמאן יצא לכמה מערי השדה , והניח שם יסוד להתארגנותן של קבוצות נוספות . באפריל 1925 נתארגן בווארשה ועד מרכזי חדש של האקטיביסטים , כלומר של התנועה המדינית , בנשיאותו של ד"ר נתן קרופיצקי , ויעקב פרלמאן סגנו ומזכיר כללי , וד"ר ליאון סוכובצ'יצקי - המנהל . שאר החברים היו עו"ד אלחנן לווין , ד"ר יעקב אייגנגולד , המשורר העברי מאיר צ'וד נר , ונחמן גרינשלאג . אייגנגולד וגרינשלאג היו מפעילי הקבוצה של 'הנוער , ' ואילו למעשה לא היתה הבדלה בין האירגון המיפלגתי המדיני לבין אירגון הנוער . דבר ההתארגנות החל לצאת החוצה . מערי השדה באו בפניות לווארשה . העי תונות החלה להזכיר את הפעולות האירגוניות של הקבוצה . כך החלו מתנדבים בערי-שדה להקים בהן קננים של 'השחר . ' לסופה של שנת 1925 הושג אישורה של הסתדרות 'השחר / כהס תדרות לייד הוועד המרכזי של ההסתדרות הציונית ( אישור מס' 6 ו . ( 5 הוועד - זה הוועד ' המדיני' — לא גילה פעילות יתירה , ובייחוד סבלה התפתחותה של 'השחר . ' בל '' ג בעומר 1925 נערכה הפלגה משותפת של קנני 'השחר' בווארשה , ראדזימץ וולומין ( מסביבות וארשה ) על הנהר ויסלה לפאליניצה , ובהפלגה נטל חלק פרופ' מאיר באלאבאן . אחר rpnn n העולמית הראשונה של הצה"ר בפאריס נתכוונו אף בפולין להביא מידה של די פירנציאציה בין המבוגרימ אנשי הפוליטיקה , לבין הצעירים שקיבלו אוטונומיה . עלייתם של קנני 'השחר' במפת הנוער הציוני בפולין היתה איטית , אבל בכמה מקומות זכתה ' השחר' להצלחות ניכרות , הן מבחינה כמותית , והן מבחינה איכותית . דווקא בווארשה גופה לא פסקו החיכוכים , משום מתיחות בין פרלמאן לבין ותיקי החברים , ואף שלא בקשר למתיחות זו . רמתה ההשכלתית של הקבוצה הווארשאית נמוכה היתה ביחס , וחוסר המישמעת היה רגיל . פרלמאן היה למעשה מחוץ לענייני הקן .= 8 ( 25 על הפרשיות הנזכרות מדבר פרלמאן בעמ' , 27 , 20—14 . 52—51 , 48—47 , 46—41 > 36—34 ( 26 עניין החיכוכים שדבק בקבוצה הווארשאית במשך שנים , ושימיו עד לפגישה העולמית של בית"ר בווארשה ומינויו של פרופם כמפקד ראשי , מתואר במידה מרובה למדי בספרו של פרלמאן , אלא שכרגיל הוא בא בטענות אישיות , שעם כל כוונתו הטובה נשאר מוזוסר קומוניקאציה עם הציבור שבו פעל . האווירה לא היתה נעימה כלל , ופרלמאן מספר , שנחשד בבילוש בינלאומי , ושהחושד בו פירסם התנצלות . דבר זה עשוי רק להבהיר את הקושי שבעבודת ביתיר בתנאים של חיסבוכת אישית בהנהגתה . טי' פרלמאן , עמי . 48—28 מימין לשמאל ו מגר' פרלמאן , ד"ר קתפיצקי , ד"ר סומבצ'יצקי
|
|