|
|
עמוד:67
תרגילי סדר ייחודה של העבודה הבית '' רית חייב היה למצוא את ביטוייו בספורט המגן ובתרגילי הסדר - פתיחה להכשרה צבאית של ממש . הכרה זו חיתה בלבבות ללא שיור , ואילו קיומו של חלק זה בתוכנית העבודה נתקל כאן — ולא רק כאן — בקושי חמור , וזאת לא מבחינה עקרונית כולשהי , אלא דווקא משום החוסר באנשי הדרכה . תילבושת וסמל לימים קשה היה לתאר את ביתיר ללא אחי דות התילבושת . הראשונים לא ייחסו תשומת לב יתירה לשאלה זו של תילבושת , או כפי שקראו לה בלשון העברית החסרה שלהם 'פורמה . ' בתחילתה ניתנה הדעת במידה המלאה ביותר על העבודה הפנימית בחוגים השונים , על העבודה שצריך לראות בה לימודים , המשך ללימודי בית הספר הכללי . לא חשבו על חיצוניות , ובוודאי לא על מיפגנים . ביחסים החברתיים הצנועים לא עלתה שאלת התילבושת nrnsn כלל . רק בסוף השנה השנייה ( 1925 . 12 . 7 ) שאל יואל סון : 'הנדבר על אודות פורמה ל' והשיב : 'לעשות מלבוש שלם יהיה קשה לחברים , אבל מצנפת = / כובע / שווה אפשר לקנות . אם צריך להתעניין בזה צריך לקבוע ועדה שתעבד תוכנית . ' התגובה היחידה שנרשמה , וכפי הנראה קבעה , היתה של ליברטאל , שהועידה את עצמה כבר אז להשתלמות בפדגוגיה ובפסיכולוגיה : 'זה לא נחוץ . ' אם רבו ההיסוסים ביחס לתילבושת , וקביעתה לא היתה מזורזת , הרי דבר סמל בית '' ר , הענוד על הדש , נקבע בהקדם מיוזמתם של פרופס ו ( יעקבסון ) בן יעקב . לפי הצעת פרופס הורכבה המנורה של הגדודים העבריים , ומעליה הכתובת קדימה , על גבי רקע של מגן דויד כחול , שמתח תיו האותיות 'ה' / הסתדרות / 'ט' / טרומפלדור . / היה קרוי הסמל בכינוי 'סימן' והיה ניתן לבית"רים , שעמדו בבחינות . ראשון המקבלים היה פרופס בטכס חגיגי . עם קבלת הסימן היה מקבלו מחוייב בהבטחה הגיגית בנוסח 'אני מבטיח בזה בסימן בית '' ר שאני מקבל היום להיות נאמן / ... ודבר קבלתו היה בבחינת אישור להכרה המליאה בחבירותו של הבית '' רי . מתחילה חשבו לחייב את המקבל בשבועה , אלא שמטעמים חינוכיים העדיפו את ה'הבטחה / ובכול זאת היה כוחו של הסימן גדול , ובענידתו היה רואה הבית '' רי אות של תפארת לעצמו . במקרים של השעיה מטעמי מישמעת היה עיקרו של העונש מתבטא באיסור לענוד את הסימן . איסור זה דנו בו בכול החומרה השופטים , ואיסור זה נתפרש בכול החומרה מצד הנפגע . דימוקראטיות גמורה - שיטה של בחירות בית '' ר בריגה נולדה בדמותן של שתי קבוצות של תלמידי בתי ספר , 'תל חי' ו'בית רימון , ' ובפעולתן כיחידות בית"ריות הוסיפו לשמור על הנוחלים המקובלים בחוגי תלמידים . ראשי הקבו צות היו נבחרים , ומתחלפים לעתים קרובות בבחירות מתחדשות . אף הוועדים , אף התפקידים , נבחרים . אף הנציגים ל'וועד הראשים' הכללי נבחרים - חלק בקבוצות גופן , וחלק באסיפה הכללית . כל חבר יכול היה לבחור לעצמו את כיתתו , ורק משבחר חייב היה לנמק רצונו לעבור מכיתה לכיתה . על אופן הבחירות של 'ועד הראשים' הוחלט , למשל , בסוף השנה השנייה לקיומה של בית"ר : ( 1925 . 9 . 24 ) ' האסיפה קוראת את שמות המועמדים , הנכתבים על לוח . אחרי כן מדברים על אודות הכישרונות של המועמדים להיות חברים ב" ועד הראשים . * ואז כותבים על פיתקה שיבעה שמות , ושיבעת החברים המקבלים את מיספר הקולות היותר גדול המה נבחרים . ' באותה ישיבה הציע יואלסון , שאת הנשיא תבחר האסיפה הכללית , ולא 'ועד הראשים ' . 'את הנשיא בוחרים בהרמת יד . '
|
|