|
|
עמוד:12
' אם ארצי דללה וקטונה , היא שלי מראשה עד קיצה : משתרעת מים ישימונה , וירדן - הירדן באמצע ' ! והיה ה'עבד ' ליבן מלך / משהאמין במדינה שתקום ומשנעשה מוכן להילחם למענה מרצונו ומתוך הכרה , ומשהחל שואף לחיות בה במדינה , שבה ישלוט הצדק : ' שם ירווה לו משפע , מאושר בן ערב , בן נצרת ובני : כי דגלי , דגל טוהר ויושר יטהר שתי גדות ירדני . ' אמונה זו בצדקתנו , ובניצחוננו עם תקומת מדינת ישראל שבוא תבוא בדורנו , לא עזבה אותו גם ברגעיו האחרונים , גם בימים הקשים ביותר בתולדות האנושות ובתולדות עמנו - עם פריצת מילחמת העולם השנייה . חודשים אחדים לפני המילחמה ( אפריל ( 1939 כתב אלי : 'ופי שבע מעברנו חשוב העתיד , והתפקיד הבית"רי לקראתו . בשנים הבאות או יהרס העולם או יתחדש : אם סופו ליהרס , נאבד נא גם אנו העברים על שדה הדמים בשורת מגיני החרות והצדק ; ואם יתחדש העולם , אל יקום לתחייה בלעדינו . מכול התעודות שבגללן נוצרה בית '' ר , אין נכבדה מזו : להפוך את עם ישראל מעדר עבדים מוכים , לגוי יודע קשת , "גאון ונדיב ואכזר . " בית '' ר נולדה לפני חמש עשרה שנים למען תהווה , ביום בגרותה , את הצבא העברי הכובש את מדינת ישראל . ' כל חייו לא יכול לשכות , או לסלוח , לנוער היהודי , שלא נענה ברבבות לקריאתו בשנת 7 ו 9 ו להצטרף לגדודים העבריים . וכך הוסיף וכתב אלי במיכתב : 'מה תדיר , בימים האחרונים האלה , יעלו על זיכרוני , ימי המילחמה הרבה - וזכר הדור הצעיר של אותה תקופה , דור שלא הוכשר , דור שזכה לשמוע בת קול מן השמיים , ומלבד מיעוט , ער ועז , אך מיעוט - לא האמין ולא הבין לקריאה . אילו - א ז היתה לנו בית '' ר , מדינה היתה לנו היום . אבל עוד לא נגמר מהלך הזמנים , המשבר המכריע עוד בוא יבוא , ועתה ימצא לו הקול הקורא אוזניים חדשות וגם ידיים מחודשות : כי בינתיים עבר על ישראל הרוח הבית"רי . ' אומנם נשתנו הזמנים ורוח בית"ר עברה על עם ישראל בגולה . בכול עיר ובכול כפר בתחום היישוב היהודי , הקשיבו לשיר בית"ר , שיר תל חי , שיר המרד , שיר הגבורה — שיר של ראש בית"ר . בהמונים באו אלינו בני הנעורים , קן אחר קן , בערי בירה וספר , בעיירות ובכפרים , בכול המדינות שבהן הותרה הפעילות הציונית . בריגה , בשנת , 1923 התחיל המיצעד הגדול לקראת צבא יהודי ומרד יהודי , המיצעד לכבוש את ההר כדי להגיע לפיסגתו — למדינה יהודית . אחר מחצית יובל שנים היה החלום לממשות . חשנו תחושת אחריות גדולה וידענו שנטלנו לידינו רכוש יקר מאוד , את הדגל שהתנוסס בידי חייל דויד , בידי המכבים , בידי בר כוכבא , בידי הלוחמים והחולמים במשך אלפי שנות הגלות . את הדגל שנישא בידי המאמינים והמורדים הקנאים ושהורס מחדש בידיו של הרצל , דגל שנשאר תכלת לבן גם כשהיה טבול כולו בדם חללי בת עמי . גם בלילות הקודרים ביותר שמענו לחש באוזנינו : עוד יש תקווה . — 1923 המילחמה העולמית , שנסתיימה שנים אחדות לפני כן , פצעיה עדיין לא נרפאו ותורבותיה עדיין לא שוקמו . גדול במיוחד היה המשבר בקהילות היהודיות , ומהן שידעו פוגרומים ונהרסו
|
|