אוייב הפועלים

עמוד:102

כמת לפי שעה בנייטראליות ( מלבד לגבי שאלת הרפורמה בענייני קרקעות ומכס . ( רבים מאתנו רואים בכך מגרעת . יתכן מאוד שהצדק אתם , ושבעוד זמךמה תציע המפלגה תכנית מוגדרת לבנייה מעשית ותעמוד על יתרונותיה לעומת כל התכניות האחרות . ואולם גם אז אתנגד להצעה , שיש "להרשות" את העבודה אך ורק לפי תכניתנו ולהחניק את כל האחרות . כל שיטה סבירה של התיישבות , אם מאחוריה עומדת קבוצה רבת אנשים למדי , יש לה הזכות לעשות את הניסוי וגם לקבל את תמיכתה של ההסתדרות הציונית . ההסתדרות הציונית מן הדין שתהיה ממלכתית , בכך נאמר הכל . כשאני לעצמי , אין אני "מתרעם" על פועלי ארץ ישראל , לא מבחינה אישית ולא מבחינה רעיונית . נהפוך הוא . השמחה הגדולה ביותר — אולי היחידה — בהיי הציבוריים , — דווקא הם שהסבו אותה : אני מדבר על ההתנדבות לגדוד בארץ ישראל . ההתלהבות , שבה הלכו הצעירים האלה לגדוד , היתה ותישאר אחת מאותן התופעות המועטות , המביאות אותי להשלמה עם הפסי כולוגיה היהודית של זמננו . האנשים האלה הלכו , קודם כל , לקראת סכנה גדולה מאוד . אילו היינו אנו , אנל 2 י הגדוד ממגוייסי לונדון , נופלים בשבי , הרי היו התורכים מכלכלים אותנו ומגישים לנו אפילו עזרה רפואית ; בעוד שאילו נפלו בני ארץ ישראל לידי התורכים , היו הם נתלים . מלבד זה אף השתדלו להפחידם באיומים אחרים , הכרוכים בסכנה גדולה יותר : שהתורכים , בתור נקמה , יציתו באש את המושבות בשומרון ובגליל . לבסוף עלבו בהם תוך שימוש במלים לאטיניות ! מיליטאריזם , אימפריאליזם ... הם גרפו כל זאת אל תוך תהום הנשייה . איש לא קרא להם להתגייס . - הציונים ברובם המכריע הפריעו להם , אלנבי לא רצה בהם בגלוי — הם הכריחו גם את ועד הצירים וגם את המטה הכללי של צבא הכיבוש הבריטי להסכים לגיוס בארץ ישראל . ובראש התנועה הזאת ובקרב המונית התייצבו בעיקר פועלי ארץ ישראל . בן גוריון , בן צבי , ב . כצנלסון , יבנאלי , הוז , סברדלוב ומאות אחרים לבשו אותם המדים המסמלים בעיני את כל הקדוש והטהור בציונות — דמותו של החייל העברי . וגם אהר כך , כעבור שנים אחדות , כשהמלחמה נגמרה זה מכבר וכאשר הכל היו קצרי רוח להשליך מידיהם את הרובה ולעבור לעבודה פרודוקטיווית , — הוסיפו הללו להחזיק בדבקות בטוטפת , כדי להציל את הגחלת האחרונה של הגדוד העברי בארץ ישראל . בין שרואים בי אנשים אלה אוייב ובין שלא , אני מצדיע להם גם כיום , כפי שהיו אז . גם באורח אישי איני "מתרעם" עליהם . בשנת , 1920 בזמנים הקשים שהיו

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר