|
|
עמוד:7
לקראת ההתמודדות הכרך הזה מקיף את מאמרי זאב ז'בוטינסקי שנתפרסמו ב"ראזסוויט" בשנים . 1929-1925 היו אלו , בעיקרן , שנות שפל ועמעום מה של זוהר החלום הציוני . התקוות הגדולות , שנתעוררו בעקבות הצהרת באלפור והחלטת סאן רמו , שלפיהן הופקד המאנדאט על ארץ ישראל בידי בריטניה , נגוזו במידה רבה מחמת האכזבות ו''ימי הקטנות" שפקדו את התנועה הציונית בעולם ואת היישוב העברי בארץ . הרוח הגדולה , שנשאה בכנפיה את ראשיתו של החזון המשיחי כמו נמוגה . הציפיה לעלייתם של המונים מכל קצות הגולה היהודית לא נתממשה . שערי הארץ נפתחו לרווחה , אן , למרבה הצער , לא צבאו עליהם אפילו ידועי מצוקה שעמדותיהם בתפוצות נתערערו עקב מלחמת העולם הראשונה . חסרו גם האמצעים הכספיים , שנדרשו להרמת מנוף ההתיישבות הגדולה . כיסיהם של אילי הממון היהודיים לא נפתחו וקופת ההסתדרות הציונית נשארה במידה רבה ריקה . ד"ר חיים וייצמן השמיע את שאלת הזעקה ההיסטורית : "עם ישראל , איכה , " ! אך הד מענה כמעט לא היה לה . השעה הגדולה הוחמצה . בני הדור לא היו כשרים לגאולה . מבחינת התנגדותם של ערביי ארץ ישראל למפעל ההתיישבות היהודית חלד , הפוגת מה . לאחר פרישתו של סר הרברט סמואל מתפקידו בא במקומו הפילדמארשאל פלומר , איש צבא יותר משהיה איש פוליטיקה , ובשנות כהונתו כנציב העליון לארץ ישראל שקטה הארץ . הוא לא לקה בליבראליות החולנית של קודמו בתפקיד , המדינאי הבריטי היהודי , ולאור גילויי סמכותו ותקיפותו החליטו הערבים לאסוף את נשק מחאתם וזעמם אל כליהם ולהמתין לשעת הכושר הבאה שתזדמן לידם . מובן , שאיש מאנשי ההנהגה הציונית לא השלה את עצמו שההפוגה בארץ תימשר לאורך ימים . לא היה זה סוף פסוק למאבק הערבי ; רגשות המשטמה לא דעכו , אך פעולות האיבה רוסנו , עד להתפרצותמ המחודשת של הפרעות בתרפ"ט . דומה , כי בתקופת המאנדאט פקדו מאורעות הדמים את היישוב העברי במחזוריות של שבע שנים בקירוב . עם התפטרותו של זאב ז'בוטינסקי מן ההנהלה הציונית ופרישתו מן ההסתדרות הציונית היה הוא שרוי בדכאון מה וברגשות תסכול . לאחר שנים רבות של פעילות ציונית מבורכת נאלץ הוא עתה לעשות מפנה חד בחייו ולחזור לד' אמות רשות היחיד שלו , אל עולם הספרות . נראה היה ל , 1 כי לא זו בלבד שהוא לא היה רצוי לרוב אחיו במחנה הציוני , אלא שעצם נכונותו והצעתו ליטול עליו שליחות נדחתה , ולרגע
|
|