|
|
עמוד:80
למצוא מוצא מן המבוי הסתום . ואולם , למרבה הצער , משפט זה מעיד בעת ובעונה אחת על מצב פסיכולוגי המוני בלתי מלבב ביותר בשורותינו . הוא מעיד על אי הבנה גמורה של המציאות . יתירה מזו — הוא מעיד על רשלנות , על היחס המרושל של n res pub 1 ica הציונית , על כך , שאין לאנשים חשק להעמיק חשוב , על אותו מצב רוח , שבו עצם המלה "עיקרון" נאמרת מתוך לגלוג . תכונה אחרונה זו — אופיינית במיוחד . לדבר על "דמוקראטיה" נעשה פשוט לא נוח : דבר זה נחשב לספק ריטוריקה , ספק קרתנות . נשלם מחיר יקר בעד הנטיה לנסר את העץ , שממנו צריכה לנבוט שחלתנו . העיקרון הדמוקראטי בשבילנו אסור בפגיעה לא משום שמדובר במלה יפה , אלא משום שזוהי הצורה המעשית היחידה בשביל תנועה , שאין בידיה שום אמצעים לגיוס בדרכי כפיה . העיקרון הדמוקראטי בציונות אסור בפגיעה , משום שאין דרך אחרת לא בשביל גיוס אנשים טובים ולא בשביל מימוש כסף רב לעניין כזה כשלנו ; משום שאין דרך אחרת לחינוכו מהדש של עם כזה כשלנו , להפיכתו של הגיטו לאומה ; משום שאין דרך אחרת , בתנאי חייגו , ליצירת מוסדות הנהגה כאלה , שייענו להם — לא מיראה ( אין שום יראה , ( אלא מאהבה — חוגים רחבים . עתה שכחו אצלנו אמת זו . חבורת עיוורים מלידה , בראש המון מוכה סנוורים , רוצה להמיר שיטה טבעית זו של התנועה בשיטת קשקושים ופתיונים ; להקריב את הרגש של האחריות הכללית , שבו כל כוחה של הציונות , כדי להעמיד שלט הדור , שתחתיו , כפי שאומרים , תיחשב הישיבה " לכל אדם בגדר מחמאה . " אנו נשלם על כך מחיר יקר . המשפט בדבר "תכנית מעשית של רפורמות , " בהתאם למה שיוצע לקונגרס הי"ג איננו אלא משחק מלים , חסר משמעות ממשית . לא כל שינוי צורה הוא רפורמה . שבירה , שהצדקתה היחידה היא הסיסמה : "גם אם גרוע יותר , אך — שונה , " איננה רפורמה . זוהי תבהלה . רבים , כמובן , מסרבים להאמין , שיהיה "גרוע יותר . " מי יודע ? הם אומרים : יתכן , בכל' זאת , שהאישים הנכבדים יביאו עמהם אמצעים חדשים ... נשלם מחיר יקר גם בעד "יתכן" זה . אין מקום למלה "שמא" בתנועה רצינית . כשרוצים למסור עניין גדול או קטן , פרטי או ציבורי , לידיים חדשות , יש קודם כל לברר , באיזו מידה אנשים חדשים אלה מוכנים ליטול על עצמם אחריות . הנכבדים היהודיים הם אנשים ישרים כמונו : אילו הסכימו ליטול על עצמם את עולנו , היו אומרים זאת בגלוי . הם אינם אומרים זאת . אדרבא : כל ציד הגבירים הזה מתנהל בליווי פזמון , שלפיו אין אנו תובעים מהם כלום , זולת פיקוחם עלינו ועל ענייננו ; שאת העול נישא אנו כמקודם , 5 לאטינית : עניין הנוגע לכלל הציבור .
|
|