|
|
עמוד:12
תורה חדשה , ולא מטמונות . כדברים האלה אמר אבא לפני יותר מחצי עשור , בבר מצווה של אסף : אנחנו משקיעים לא בכסף ולא ברכוש , לא בבילויים ולא ברוב חיל . אנחנו מנסים להשקיע באמונה , במשפחה ובחברים , בלימוד , בכתיבה ובהוראה . בהשקעה כזו , בהבדל מן הבורסה , אין רווחים קלים . ועם זאת , כמו בכל השקעה , לא מובטחות התשואות . דרכנו קשה מבחינות רבות ... בימים קשים של מבחן נוכחתי לדעת שההשקעה שלנו בכל אלה עמדה במבחן . שהאמונה הצדיקה את עצמה . מבחנה הגדול של האמונה הוא במשבר . אתה צופה אחורה ושואל : מה החמצתי ? אתה מבקש להשיג מהר את מה שעוד ביקשת ולא הגעת אליו . מה היית מבקש לעשות ולא עשית ? האם היית מבקש לשנות את אורח חייך , ואיך ? במבחן הזה נוכחתי לדעת שההשקעה היתר . נכונה . בבוקר יום קשה , מן הקשים בחיי , נוכח המזרח , מול זריחת יום חדש בחיי ירושלים , ומול אד בראשית שעלה מן העמק , חשתי איזה שקט שלא האמנתי שאוכל לו . השקט הזה היה ההכרה שהבחירה היתד . נכונה , שאנו עושים את שלנו , שלא נצא מן העולם מתוך תחושה של החמצה . אולם אבא לא דבק רק בתורה החדשה , אלא גם , ובעיקר , ב"תוספתא הישנה . " כל עוצמתו היתה ביכולתו להפוך "תוספתא ישנה" לתורה חדשה . שהרי התורה חדשה למי שחוזר ומפרש אותה מחדש , למי שמגלה בה יום יום דברים חדשים . אבא היה פרשן מקורי וחדשן גדול , וחדשנותו אכן נבעה מיכולתו לגלות דברים חדשים באותן "תוספתות ישנות ; " לפנות לאותם מקורות , אבל לפרש אותם אחרת , מתוך עולמו שלו , מתוך עמידתו ואמונתו , מתוך תעוזתו ומתוך מקומו הייחודי . הוא לא התבטל בפני קודמיו , ולא פחד לגלות פנים חדשים . הוא סבר שכל דור וכל תקופה יוצרים את תורתם החדשה מתוך אותן תוספתות ישנות . יותר מכל ברצוני לדרוש על אבא את סופה של האגדה : אבא היה חכם , חכם שבחכמים . מקובל לומר על אנשים העוסקים בתורת הסוד ובנסתר שפניהם מאירים או קורנים . אבא לא היה מיסטיקן , רחוק מכך . הוא היה "מתנגד" בכל רמ"ח איבריו , אבל פניו האירו . הם האירו מחוכמתו , מידענותו , מן היצירה והיצירתיות שבו . "קרא עליו : חכמת אדם תאיר פניו " . אבל תורתו של אבא לא היתה רק חלק מעולמו הפרטי . היא היתה תורה מעורבת ומחויבת . אבא היה לוחם - לוחם לצדק , לשוויון , לזכויות ולכבוד האדם . כלי מלחמתו היה עטו , ואותו לא הניח מידו עד ימיו האחרונים . וכאשר לא עמדה לו יכולתו לכתוב בעצמו , הכתיב לנו , ופיו לא פסק מגרסא עד שכלה כוחו . בשעות קשות , תוך ייסורים קשים ובחריקת שיניים , בלי ספרים ומראי מקום , המשיך אבא והכתיב את מאמרו האחרון , שלא זכה להשלימו . אחת החזיתות המרכזיות בה ניהל אבא את מלחמתו היתה מעמד האשה בקהילה הדתית ובהלכה . את מאמרו על "מעמד האשה בדין העברי" פותח אבא במדרש הבא : " ותקרבנה בנות צלופחד " . כיוון ששמעו בנות צלופחד שהארץ מתחלקת לשבטים ולא לנקבות ,
|
|