|
|
עמוד:13
החלק הרביעי של הספר עוסק בתגובתו של הרב יוסף למתירנות המינית , שהיא אחד ממאפייניה של התקופה המודרנית . בחלק זה נעשה שימוש בתובנותיו של מישל פוקו הרואה במנגנון הדיכוי של התרבות את ההבניה של המיניות במובנה העכשווי . הפרק העשירי יוחד לפסיקותיו של הרב יוסף בהלכות נידה . בפרק זה נעשה שימוש בכלים מתחום האנתרופולוגיה של הווסת והביקורת הפמיניסטית . הרב יוסף מבקש להקל בהלכות נידה מתוך הבנה למצוקה שבה נתונים גברים דתיים החיים בחברה מתירנית . בתשובותיו הוא מבטא התנגדות לתפיסות מאגיות ודמוניות של הווסת וחותר להאחדת הפסיקה ולנטילת הסמכות בנושא זה מן הנשים . באופן עקיף . מתוך ניסיונותיו לדכאם , חושף הרב יוסף גם את הקולות הנשיים בנושא זה . המתירנות המינית מתבטאת גם בתחום הלבוש , ולנושא זה יוחד הפרק האחד עשר . גם בעניין זה אפשר ללמוד רבות מן האנתרופולוגיה של הלבוש , המדגישה את ההיבט הסמלי ואת האופי הממשטר של נורמות הלבוש . פסיקתו של הרב יוסף בנושא זה מבקשת להדגיש כי אין מקום לשינויים של ממש בהלכה לנוכח תמורות הזמן , ויש לשוב ולהדגיש את השוני בין נורמות הלבוש ההלכתיות לנורמות המקובלות בחברה המודרנית . שוב , גם כאן זה אפשר לראות כיצד מתפקד מנגנון ההכלה וההדרה שמכונן הרב יוסף , מנגנון שמבחץ בין תופעות והתנהגויות אנושיות המשפיעות על מדיניות הפסיקה . חובה נעימה היא לי להביע רגשי תודה למוסדות ולאנשים שתמכו , עודדו ועזרו לי במהלך כתיבת ספר זה . ראשיתו של הספר בעבודת דוקטור שכתבתי במסגרת לימודי בתכנית לפרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן , בהדרכתם המסורה של פרופ' צבי זוהר ופרופ' אבי שגיא . זכות גדולה הייתה לי לעבוד במחיצתם . תודה מיוחדת לפרופ' אבי שגיא , העומר בראש התכנית ועורך סדרת פרשנות ותרבות , על העידור והידידות . מכון שלום הרטמן בירושלים מהווה עבורי בית ובית מדרש שחוברים בו מלומדים וחוקרים שאוזנם כרויה ולבם פתוח . שיחות רבות שקיימתי עם חברי המכון העשירו את עבודתי לאין שיעור . תודתי נתונה לראשי המכון דוד ודניאל הרטמן על האמון והעידוד ועל תמיכת המכון בהוצאה לאור של הספר . תודה גם למרכז יעקב הרצת שבעין צורים , מגדלור ליהדות של דיאלוג ומקום עבודתי בשנים האחרונות , על תרומתו להוצאת הספר . תודה לעורכת הלשונית איילת בר טל , לעורכת הספר ענת גל ולמנהלת הוצאת אוניברסיטת בר אילן מרגלית אבישר על המקצועיות והמסירות . ולבסוף , אמי — ז'קלץ פיקאר , רעייתי — שלי , וילדינו — ברוך , מוריה , אביטל , נועם ואליה , הם מקור האור שבחיי . ספר זה מוקדש להם , ולזכרו של אבי מורי ברוך פיקאר , שנפל במלחמת יום הכיפורים ולא זכה לראות את משפחתו הולכת בדרכו . אריאל פיקאר
|
|