הקדמה

עמוד:12

העומד לרשות חוגים אלה מאפשר זאת - משיקולים חברתיים ומוסריים , דוגמת שוויון או שוויון הזדמנויות בחינוך . הפקעת מעשה החינוך מתכונתו הציבורית ומסירתו להכרעתו של הפרט אינן מותירות את החברה בלתי נגועה בהשפעתם של צעדים אלה . בנייתם של מוסדות חינוך "נבחרים" ופרישה אליהם היא מעשה בידול חברתי חינוכי , ותוצאתו ההכרחית היא כינונה של מערכת החינוך כמנגנון מכליל , ( inclusion mechanism ) מצד אחד , ומרחיק ומוציא אל מחוץ לתחום - ( exclusion mechanism ) מצד אחר . במילים אחרות : מעשה של חינוך המתנתק משיקולים כלל חברתיים אינו חדל מלספוג ומלהקרץ מסרים חברתיים ומלהפיק עוברות חברתיות , תרבותיות ואחרות . בחברה פלורליסטית , מהלכים מעין אלה הופכים אנשים צעירים ל"אחר , " בעוד כוחו של האני המגדיר המוצב בעמדה מועדפת מתעצם . ג'ונתן זקס , ( 1991 ) בהשקיפו על תופעות אלה , טוען , שככל שחברתנו נעשית פלורליסטית יותר , כן עלינו להעמיק לחשוב מה מחזיק אותנו יחד . הצעתו היא להתרחק מתפיסת החברה כבליל של לשונות קונפליקטואליות , ולהעדיף מצב בו "כל אחד מאיתנו הוא דו לשוני . " נראה שהזירה המתאימה להתנסות מעין זאת היא בית הספר ההטרוגני . אומנם , כינונה של חברה פלורליסטית אינו מובטח על ידו , אך הוא קרוב לפעול ברוח תנאיה החברתיים , התרבותיים והמוסריים הבסיסיים . האתנוגרפיות המובאות בהמשך נוטות לאשר הנחות אלה . ב"התמודדות חטיבת הביניים עם הטרוגניות התלמידים" - אתנוגרפיה של חטיבת ביניים עצמאית הפועלת באיזור עירוני במרכז הארץ - טוענת ברכה אלפרט שתהליך שינוי פעיל ומתמשך , המערב את כל המורים , תוך הפעלתם של פרויקטים חינוכיים מתואמים היטב , יש בכוחו להעניק לאוכלוסיית תלמידים הטרוגנית פתרונות הוראה וחינוך "אינטגרטיביים . " לפתרונות אלה עדיפות על הסדרים של בידול והפרדה , הנוטים לבלום את התקדמותם של רבים מן התלמידים . " הטיפול בהטרוגניות הינו מכוון , מודע ושיטתי" - כותבת אלפרט - " והוא מתבצע תוך יצירת הסדרים ארגוניים הנוגעים בהרכב הכיתות , במערכת השעות , בתוכניות למידה מיוחדות ובצרכים המזוהים של

רמות


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר