|
|
עמוד:9
להיתפש כגורמים חיצוניים לבית הספר ( נוי , ; 1979 , Routhford et al . ; 1990 לביא , . ( 1978 ברמה הארגונית ניתן לראות , כי קהילת המוסד החינוכי מתפלגת לשלוש תת קהילות : ( 1 ) הכיתה : זו קהילה שמתקיימים בה יחסים דיפוםיים ואינטנסיביים , המזכירים לעיתים מבנה משפחתי : מבוגר או מבוגרים מנחים את הפעילות בקהילה זו , מתוך היענות לצורכי התלמידים , למטרות בית הספר ולמטרות העל של מערכת החינוך . ( 2 ) קהילת כלל תלמידי המוסד החינוכי : בקהילה זו , הנפגשת באורח יומיומי במסגרת המוסד החינוכי , עשוי להתפתח מגוון רחב של מערכות יחסים , החל בהיכרות שטחית וכלה ביחסי קרבה "משפחתיים , " האופייניים לתרבות הגיל . קיימים מוסדות חינוך שאינם רואים בקהילת התלמידים חלק מהקהילה המוסדית . ( סעיף ב להלן מתאר את קהילת התלמידים ומאפייניה ( . ( 3 > סגל המוסד : קהילת הסגל של המוסד החינוכי שונה בהגדרתה ממוסד למוסד , אולם היא דומה במאפייניה התיאורטיים לקהילות אחרות של מקומות עבודה העוסקים במתן שירותים : קיימת בתוכה היררכיה בין בעלי התפקידים השונים וכן חלוקת עבודה . ב . קהילת התלמידים קהילה זו נמצאת בקשר מיידי וישיר עם סגל המוסד החינוכי . על פי רוב , הקשר הוא יומיומי ורב תחומי , שכן הוא מתפרש על תחומים שונים , כרכישת ידע , כישורי חשיבה , כישורים חברתיים , תחומי רגש , בריאות נפשית וגופנית ועוד . ככל שגיל התלמיד צעיר יותר , כן רבים יותר תחומי המעורבות של המוסד החינוכי בחייו . עם תהליך הגדילה וההתפתחות של הילד , נעלמים כמה מהתחומים ה"טיפוליים" של המוסד החינוכי , ומערכת היחסים בין המוסד החינוכי לבין קהילת התלמידים נעשית אינסטרומנטלית יותר . ההיבט ההתפתחותי הינו גורם משמעותי בהבנה של מערכות הקשרים שבין המוסדות החינוכיים ותלמידיהם , שכן , ככל שגיל התלמיד בוגר יותר , כן גדלה יכולתו לחוות את דעתו על המתרחש במוסד , גדלים כשריו להביע את צרכיו , קשייו ורצונותיו , ומערך היחסים נעשה ישיר יותר , דבר שאינו מתאפשר בגילאים צעירים . בגיל ההתבגרות מתפתחת בקרב קבוצת השווים תרבות נוער מובחנת , המנסה להשפיע על בית הספר ולהתאימו לצרכיה . ( Coleman , 1976 ; Boyte , 1991 )
|
|