|
|
עמוד:9
ובעקבותיה הליברליזם הדמוקרטי , הצדיקו אווירה כללית זו של אופטימיות והגבירו את ביטחונו העצמי של האדם מול איתני הטבע ומוסדות החברה . הם חיזקו בו את האמונה ביכולתו להיות אדון לגורלו ובכוח האינטליגנציה המדעית שלו להשתלט על סביבתו הטבעית ולכוון את השינויים החברתיים לטובתו . באווירה כללית זו , הניהיליזם והפסימיות של ניטשה היו במידה רבה תופעות רוחניות חריגות , שנקלטו והוטמעו אצל אינטלקטואלים יודעי ח"ן מעטים בלבד . לעומת זה , הפ"מ קנה לו שביתה ונפוץ במהירות בחוגים אינטלקטואליים נרחבים בארצות המערב בעידן שבו התקוות הגדולות של ראשית המאה הכזיבו לחלוטין . יתירה מזו , ההיסטוריה האנושית לא ידעה כמדומה זוועות וסבל אנושי בדומה לאלה שהתרחשו במאה העשרים , ונוספו עליהם גם אימי הטכנולוגיה הגרעינית והסכנה של שואה אקולוגית - תוצרים מובהקים של המדע והתבונה האנושית במאה ה . 20 יש לזכור שאינטלקטואלים רבים בצרפת היו בשנות השישים אנשי שמאל רדיקליים פעילים ( קומוניסטים או טרוצקיסטים או חברים בקבוצה המהפכנית "סוציאליזם או ברבריות" וכד . ( ' אירועי סוף שנות השישים ( ה"כמעט מהפכה" בצרפת , מרד הסטודנטים בארה"ב וה"אביב" של פראג ) דומה היה שהם עתידים לשים קץ למשטר החברתי המדכא במערב ובמזרח כאחד . הכישלון היה טוטאלי . כל התיאוריות האוניברסליות הגדולות ( המכונות בז'רגון הפ"מ " סיפורי על" - ([ metanarratives ] הסוציאליזם , המרקסיזם , הליברליזם הדמוקרטי , האמונה בצדק אוניברסלי , הטכנולוגיה האמורה רק להיטיב עם האדם , המדע עצמו והתבונה האנושית עצמה - כולם הכזיבו . וכגודל הציפיות גודל האכזבות . הכישלונות של שנות השישים הולידו ייאוש עמוק מכל אפשרות לקיים עולם רציונלי , ובעקבות הייאוש התפתחו ספקנות וציניות . אכזבתם העמוקה של האינטלקטואלים מהאירועים החברתיים והפוליטיים של המאה ה 20 מביאה אותם להמרת רעיונות המהפכה והפעילות הפוליטית באסתטיקה , בחידושים ובניסויים בתחום האמנויות . זו נשארה
|
|